אני לא יודעת למה
    ובאמת לא מבינה
למה יש לי תחושה שאיתך זה יהיה
יהיה אחרת כי זה מה שאני רוצה.

רוצה להאמין שלא דמיינתי...
וואי כמה שאתמול דמיינתי..
דמיינתי שתסתום לי את הפה
בנשיקות שתביט בי במבט המבין
שלך החיוך האוהב שלך ואני
פשוט אדע שדימיינתי מציאות
והיא לא כ"כ רעה...
אני יודעת שזה נשמע מוקדם
וכאילו שאני רצה או נואשת
כמו שאמא שלי אומרת...
אבל אני מרגישה שזה לא פליג'
אלא משהו שהתחיל על אש כ"כ קטנה
ועכשיו אפשר להגביר.

רק אמרתי שנפגעתי
התנצלת ותיקנת
אפילו לא ניסת להגיד שצדקת
לא חשבת שניה ונתת לי ת'שרביט
לא יודעת אם הייתי חזקה
מספיק כדי להחזיק אותו
או חלשה מדיי
    כדי לחטוף אותו.