"היינו נוגעים בנקודות האושר אחד של השניה,
היינו יודעים בדיוק איפה ללחוץ באותן השניות"
אבל כמו שידענו על נקודות האושר,
כך גם ידענו על נקודות הכאב והשנאה.
בדיוק בזה אני נזכר עכשיו.
כנראה שזה לא תמיד כזה יתרון לדעת אחד על השני הכל...


ילדה, פעם אמרת לי שכשיבוא הגשם נשכב על הבוץ ונתכסה
בעצב של העולם.
ממש ילדה בכיתה ז' שלא מבינה כלום מהחיים שלה, הקסמת אותי ישר
עם משפט כזה, עד היום אני אוהב אותך בגלל זה.
חיכיתי לך יותר מידי זמן.
מוצא את עצמי חושב על כל מבט קל שלך, כל מחשבה שלך,
סורק את כולך במחשבותי בלי סוף.
לא באת.
אני חייב להודות שאהבתי כשהיית מתפרקת.
אהבתי לעזור לך לצאת מזה.
וכשהפסקת, ידעתי שעזבת הכל ובחרת לשחק בדם עם כל מיני אנשים
שאף פעם לא ידעו עלייך אפילו את הקצת שבדברים.
תביני, אני בורח ממך כי אני לא מסוגל יותר להישען עלייך,
את סם ממכר, את זה אנחנו יודעים.
את לא בנויה לכאוב.
את בנויה רק לשמוח ולחייך ולהיות מאושרת לנצח.
ואני לא אהיה זה שיקח ממך את זה.
ולכן, אני מוותר על הצעת העזרה.

את מבינה אותי, נכון?

יש לי עוד הרבה להגיד, ופחות יכולת כדי לומר זאת.
זה לא הזמן, וזה בטח לא המקום.
אבל את צריכה לדעת שיש לי... ואני רוצה לראות אותך
כשהדברים נאמרים, לא לחכות עד שיאשרו לי ניסיונות
עלובים לתקשר איתך.
אנחנו לא מכירים מהיום.
הלוואי והיינו יכולים.

כל מה שעבר בינינו חזק מדי ממני בכדי שאכעס
אני סולח על הכל ועול עצום ירד ממני כשכתבת שאת סולחת
הלוואי ולא הייתי נותן לך סיבות לכאוב ולכעוס.
אבל את גדולה מהעולם הזה,
יש לך את הבגרות הגדולה לסלוח ולא להתעסק
בשטויות שלא מגיעות לקרסוליים שלך
(ובוא נודה בזה, אין הרבה בחורות כאלו)

קחי הכל.
קחי מה שתרצי מאיתנו, ממני, מכל מה שיצרנו
רק אל תשכחי אותי ועד כמה אני אוהב אותך
כל כך
שכבר קשה לי לישון.


(אני לא מעריך בכלל את זה שציינת את השם שלי, למרות מה שסיכמנו
בינינו אבל אני מניח שזה מתקזז עם הרבה דברים אחרים)



קרימסון, וורמיליון, סקרלט או מה שרק תרצי, יקירתי,
מה שתכננו עדיין בתוקף, תהיה בטוחה שאני אחכה בקוצר רוח...
את יודעת את ההמשך


נ.ב-
בהקשר למה שכתבת בהתחלה:
את באמת חושבת שהייתי רב שגל?



לא. הייתי האידיוט שיושב בבית משועמם, מבטל עם חברים הכי טובים
שלו ומחכה שתחזרי מהיציאות שלך...
זה עד כמה אהבתי אותך