דרור לוי / נוקטורנו 1 |
הלילה. נוח לתת למחשבה לפלס נתיבים
לעצמה
לצמצם מרחקים ולחלקם במספר השנים
שנותרו לי לחיות
צללית מתמתחת במיטה רחבת
הידיים, אני יודע שאת שם.
איני מבקש ממך דבר כרגע
זולת רחש נשימותייך
כרית האצבעות נכספת לטבק, אולי
נייר כרומו מבריק. תלולית ספרים
שרועה פרקדן מתרחבת-מצטמקת בהקיץ
כאילו נושמת גם
בהירות אפלה בכל
ואין בי שום רצון לעצום את עיניי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|