על כס מלכות
יושב מרוט,
יושב חבוט.
ידיו קרות
חיוורות פניו
שיכור עד כלות
עם להט קרב.

מלך ללא נתינים
רק גופות, רק קברים
נמצאים במה שפעם הייתה ממלכה כבירה
והיום הריסות, לא מזמן נחרבה.
אך המלך ידע שאת החורבן הפיל הוא עצמו
ולא אויב ולא עמו.

המלך ברח, במחשבה שייתחמק
מכאב היגון, מיגון הכאב.
פנה לשכרות פנה לפשעים,
אך אין מי שאותו יאשים
הוא לגמרי לבדו מלבד גופות וקברים
בממלכה שוממת של רבבות הרוגים.

הביא הוא את ההרס עמו
הביא הוא את ההרס לבדו.
הכריז הוא מלחמה
ללא כל סיבה
למטרות הנאה.
לבזבוז זמן מהיר
לשליטה על כל עיר,
לשליטה כל כפר
בבמלכה שקבר.

ממלכה שנהרסה תחת חרבות חיילים
שנהרגו במרחץ הדמים
אשר ניהל המלך ללא רחמים.
רצה לשים קץ לחייו
לא להשאיר שריד לאותו קרב
למען הדורות הבאים
שלא ידעו עוד צער שלא ידעו עוד מתים.

הכריז המלך בשנית מלחמה
אך לא היה לו על מי, לא ידע הוא על מה.
חולל מהומה בין המתים
שחט גופות, חילל קברים.
בכל מקום ראה הוא דם
שפיותו חמקה לה ולפתע נדם.
נשא תפילה לקח חרבו
שם קץ לחייו ולכל ממלכתו.


שיר קצר שכתבתי, אנחנו למדנו על פאודליזם בהיסטוריה וקפצה מולי
האסוציאציה של מלך ואיתה התחלה של יצירה (השיר לא קשור
לפאודליזם אבל כל הזכיויות שמורות למורתי להיסטוריה חנה על
ההשראה).