על "ערכו של אדם",מאת ד.רוטון, הוצאת קרן אחווה משיחית

שיהיה ברור כבר מההתחלה- אני לא מזדהה תאולוגית עם הרעיונות,
שרובם רדודים בעיניי, של קהילת היהודים המשיחיים (הם מאמינים
בתנ"ך ובישוע הנוצרי), כפי שהם מוצגים בספרון שמצאתי בתיבת
הדואר לפני חודשים... מיסיונרים וכל מיני טיפוסים שטחיים,
שמנסים להסביר לי שהבעיות שלי בחיים נובעות בראש ובראשונה
מיחסיי עם האלוהים, אינם מהווים השראה רוחנית עבורי, גם כאשר
אלה מיסיונרים יהודים.

אבל להגיד מילה טובה על הצורה האינטיליגנטית שבה הספרון פונה
לקורא החילוני- צריך בכל מקרה...

אז מצאתי את הספרון הזה, כפי שכבר כתבתי, בתבת הדואר ומאז רק
רציתי לכתוב עליו...
קהילת היהודים המשיחיים, שסניפיה רבים וחלקם בארץ, רואים עצמם
כיהודים וחלק מהטקסים והחגים שלהם מועתקים מהיהדות, אך אינם
מאמינים ממש בתורה שבעל פה אלא בברית החדשה.
בספרון "ערכו של אדם", פונה ד.רוטון לקורא החילוני ומציע לו,
כאילו בתמימות, מסע לחפוש המשמעות בעולמנו. בפרק המקדים מתוארת
סצנה דמיונית, בה נערכת מכירה פומבית ונמכר בן אדם תמורת שוויו
לפי מרכיביו הכימיים, פחות מחמישה שקלים...

כבר נלכדה סקרנותי, כאדם פוסט מודרני העוסק בשאלות של זהות
ומשמעות וכך הספרון משיג השג חשוב במכירת העמדה התאולוגית שלו.
מתוארת בהמשך עמדת המדע לגבי סוד התודעה האנושית, כלומר שהכל
כימיקלים. אין "אני אוהב", גם אין "אני שונא", לפחות לא במובן
המקובל, אלא יש תהליכים כימיים מסוימים  הקשורים בי או בך.

בסוף הפרק שואל המחבר האם אנו מסכימים לכך ובכך גרם לנו, אם
נשווה לאנשי מכירות רגילים, להכניס אותו לדירתנו ולהמשיך לפרק
הבא.

בפרקים הבאים סוקר הספרון את תולדות האמנות המודרנית,
הפילוסופיה האקזיסטנציאלית והספרות.

אנו מכירים באותם פרקים (מי שעוד לא מכיר) את אנדי וורהול,
שצילם פעם אדם ישן, כדי להביע עד כמה החיים חסרי משמעות
בעיניו. אנו נבוכים יחד עם אלבר קאמי, שמרסו, גבור ספרו, בא
לידי מסקנה שהחיים הם חסרי תועלת כאשר קרב מועד הוצאתו להורג.
סמואל בקט, מחזאי אבסורד נודע, מוזכר שם כמו גם מחזהו, "מחכים
לגודו", שבו מספר דמויות אומללות מחכות למי שלעולם לא יגיע.
מוזכרים גם אלדוס האקסלי, טימותי לירי, הקומוניזם, ניטשה וגם
סארטר עליו כתבתי בעבר...

אני אדלג על הסוף, כי הספרון הרי לא בא להעלות דיון נוקב
ומורכב. בסופו מובעת דרישה דתית מוכרת (שנתנצר, או משהו כזה.
בכל אופן המקבילה של היהודים המשיחיים, מסר די נבוב ורקוב).
אבל רוחב האופקים של המחבר, בעודו מנסה למכור לנו את אותו דבר
משעמם, הוא דבר ראוי להערצה. בחיים שלי לא מצאתי כזו פתיחות
לרעיונות שונים בעלוני ההחזרה בתשובה המקומיים, זה היה מרענן
ממש. גם כאשר מחזירים בתשובה מצטטים רעיון לא דתי, הם אינם
מנהלים אפילו ויכוח ראוי עם רעיון מנוגד, לכל היותר יביאו
ציטוט מפי אלברט אינשטיין, כדי להוכיח ש"יש בורא לעולם" (כמובן
שזהו סילוף של הדברים, זה רק מראה כמה הם מנותקים וחושבים
שכולם מחזיקים בדעתם).

אבל כאן??? מובאים ציטוטים מפי מיטב הכופרים והוגי הדעות הלא
נוצריים, אומץ אינטלקטואלי של ממש...