לו נדרשתי לתאר את מצבי עכשיו
מה היה עלי לומר?
(הנה שוב חרגתי ממגבלות אותן הצבתי לעצמי).

מיטה אחת, מזרן, תיק קרוע, בגדים פזורים,
מנורת לילה מארחת לי חברה, אף זאת
לא מתוך בחירה. הירח עודנו בחלון, כמו
ממאן הוא ללכת.
כך חדרי לעת זאת.

אני יוצא אל הבוקר שהפך קר, מלבד פנקס ועט
איני נושא דבר.
בכל מסע יש געגוע שגורם ללכת
בכל מסע יש געגוע שגורם לחזור
עוד מעט כבר לא אהיה כאן.

אני מביט אל השמיים.
כמו חידון טפל במהדורת חג
אני מציב שאלה: איזה רגש הייתי לוקח
לאי בודד?