להורים שלי יש ספסל כזה מעץ בחזית הבית.
הוא לא ישן, אבל הוא נראה כזה.
לא צבוע, עץ חשוף.
(כנראה יש עליו איזה צבע נגד רקבון
כי הוא נמצא פה כבר הרבה זמן)

אני אוהב לשבת על הספסל הזה,
שנמצא בחזית הבית.
הכלבה קופצת ומתיישבת לידי.
לא בדיוק לידי,
גם קצת עלי.
בתנוחה שתמנע ממני לקום,
אבל לא תהווה התמסרות מלאה.
רק לא נוחה.

אני יושב שם עם ספר
או עם בלי.
באור מהשמש,
או מהחלון מאחורי,
או בבלי אור בכלל.
והרגליים משוכלות תחתי
או שכובות לצד.
(לא מורדות לקרקע)
והספסל מותיר בהן סימנים אדומים שקצת מציקים,
אבל זה לא כואב.