שוב השליך הוא כמה מעליו, כליל החורש
ואני אעקוב אחריו יום אחר יום;
עליו לשוב לתרדמת, הסתיים לו החופש
ולי, בנוסף, אבד גם התום.

האם אשוב למצוץ את פרחייך המתוקים?
שאלתי את גזעו הערום למחצה;
ומתי ינשרו עלייך הצהובים?
הטרדתי את העץ והוא ייעץ לי עצה:

"אל-נא תחלום על פריחה באוקטובר
ואל תזרז את שלכתי,
בבוא הזמן תבוא ספירת העומר
ואיתה גם תפרח פריחתי;
ולכן-אין להקדים את המאוחר,
ומספר מעלי ינשרו- גם מחר."

נדהם מחרוזיו של העץ, אז הבנתי-
שהוא ואני כלל לא מאותה ממלכה.
אך למרות זאת, כשם שהוא נטוע באדמה
האביב נטוע גם בי, אי-שם בנשמה.