שוב השליך הוא כמה מעליו, כליל החורש
ואני אעקוב אחריו יום אחר יום;
עליו לשוב לתרדמת, הסתיים לו החופש
ולי, בנוסף, אבד גם התום.
האם אשוב למצוץ את פרחייך המתוקים?
שאלתי את גזעו הערום למחצה;
ומתי ינשרו עלייך הצהובים?
הטרדתי את העץ והוא ייעץ לי עצה:
"אל-נא תחלום על פריחה באוקטובר
ואל תזרז את שלכתי,
בבוא הזמן תבוא ספירת העומר
ואיתה גם תפרח פריחתי;
ולכן-אין להקדים את המאוחר,
ומספר מעלי ינשרו- גם מחר."
נדהם מחרוזיו של העץ, אז הבנתי-
שהוא ואני כלל לא מאותה ממלכה.
אך למרות זאת, כשם שהוא נטוע באדמה
האביב נטוע גם בי, אי-שם בנשמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.