מה מבקשת אחת שכמותי בסך הכל?
מתבונת בכם כולכם
ורוצה להיות כל דבר
שהוא לא אתם
רק בני אדם שכמותכם

מנסה לא לנסות הרבה,
כדי לא להתערבב
בצביעות וחוסר האמת
אבל זה חסר סיכוי בכל מקרה
גם עם לסבך וגם עם לפשט

הלא נורמלי כבר רגיל לגמרי בימינו
והנורמלי נשאר כפי שהיה
מכאן שכולם נתחמים בגדר השגרה
והיא לא רחבה,
ולא סומן שביל בריחה, אין יציאה.

נהיה צפוף
אני צריכה לפנות מקום בתוכי
ואני לא כזאת...
אני לא היחידה שנמצאת בי
זה קשה להרחיב אופקים
בתוך מתחם ההנורמליות, האיום הזה.

אז למה אני בעצם פה בכלל?
מה אני כבר משנה אם אני כמו כולם
וכולם כמו עצמם
וגם הם לא משנים דבר
ואני לא משנה אותם

אז כלום לא משתנה. וכלום לא זז.
וזה כמו הבית של יעל פה,
חשוך ומשעמם ומגעיל פה בארגז...

אבל עדיין בצורה לא ברורה,
כולם ביחד כנראה
יוצרים עולם הולך ונהיה יותר משונה...
איך זה? אני לא בטוחה...

אולי אנחנו בתוך מגירה....
אלוהים פותח אותה מדי יום,
מכניס דברים חדשים בשבילנו
להזדעזע מהם.

אולי אלוהים הוא ילד אינפנטילי
ואנחנו מרכיבים
בעולם הבובות והצעצועים
והוא משחק בנו...משחקי תעתועים,
אנחנו רק ערימת גופים שטוחים...
בונים תודעה עולמית עגולה,
משתווים למציאות אחת משונה,