אמיר מקריא שירים
בספסלים של אוטובוסים
ומשתנות ציבוריות.
רן ואיגור נפלו בגן שינקין
בלי מילים מיותרות.
שולחנות עץ, דפים, עלים.
מגלגלים.
אני גם
מתגלגלת;
אנ-דנ-דינו.
כפות הידיים של רן מזכירות לי
שפעם נגעו בי באמת
ושאין בי עוצמה להתאהב.
עיניים אדומות בלי בכי,
אישונים בלי תכלית.
רוח ערב קרה.
השפתיים של איגור משכנעות
שעדינות טובה לנערים קלי-דעת
ועדיפה מלמות
זרה.
ילדות בקוקיות
מזכירות
נשימות רעות;
לי לא יהיו בנות קטנות.
רן מעשן מלברו אדום,
בשרשרת. לעיתים ניסה
להבין פשר הדמעות.
אני ואיגור על מזרון
ברצפה רוסית עכורה.
עירום הוא שקר, לא ספק:
"תישארי הלילה
לחבק."
חום אינו חיצוני.
גם קור לא מרגיש דבר.
דיזנגוף מוכרת מציאות
לבלות הלילה בחרתי
בחור טבעוני
עם מחר.
(23.10.03 3:10) |