לאחרונה אני מתעורר כל יום בתשע בבוקר. לא משנה מתי אני נרדם
וללא קשר למה שזללתי באישון לילה ליד המקרר הפתוח, השעה תשע
מגיעה ואני מתעורר. זה גם לא שאני עובד או משהו כזה. אין לי
אפילו עם מי לדבר בשעה כזאת. בכל זאת אני מתעורר ואפילו קם
מהמיטה בתשע בבוקר. גם היום עשיתי את זה. אחרי שקמתי קראתי
עיתון ושתיתי קפה. הרדיו ניגן בשקט. גשם קל התחיל לרדת בחוץ
אבל לא הסתכלתי על הטיפות נופלות כמו שבדרך כלל אני עושה. רק
המשכתי לבהות בעיתון, ללגום מהקפה ולהקשיב לרדיו מנגן.
בדיוק כשנגמר השיר והתחילו חדשות הבזיק ברק והתפוצץ איזה רעם
ובדיוק אז, בדיוק באותו הרגע נזכרתי באתמול בלילה. אני ולנון
הלכנו לאורך הטיילת בת"א. אני לבשתי את הסוודר הלבן בלי
הצווארון. צווארון גורם לי למחנק, אפילו שהוא לא צמוד, אפילו
שקר מאוד ליד היום ויש רוח חזקה. היה לי איתי גם את מעיל העור
החום שאבא נתן לי בירושה לפני שגמר עם החיים, אבל רק החזקתי
אותו ביד. אני אוהב שקר לי. הייתי עם עדשות, משקפיים עושים לי
כאב ראש. לנון לבש את המעיל הצבאי שלו, זה עם הדרגות והסיכה של
השלום. היה לו קר אז הוא כרך צעיף סביב הצוואר. הוא לא מרגיש
מחנק כנראה. הוא בדיוק קיצר בצהריים את הפאות, קצת מהעובי אבל
לא מהאורך. המשקפיים העגולים והורודים התקרבו עם כל צעד יותר
ויותר לקצה האף שלו. מזל שהגענו לחוף השרוטים מהר, אחרת היו
מחליקים לו מהאף.
התיישבנו והסתכלנו על המתופפים והמחללים. לנון הוציא חליל קטן
והשמיע כמה צלילים. הוא יותר מוצלח עם הגיטרה. דיברנו על הים
והשמיים, על זה ששנינו צריכים כבר לצאת לחופשה, לצאת לחפש את
האמת בהודו. אולי הפעם נמצא אותה. לנון סיפר לי על מדיטציות
ועל שלום עולמי. אני סיפרתי לו על מזרח תיכון חדש וקרב מגע עם
אם-16. התחלתי לזמזם איזה שיר של שלמה ארצי ולנון ליווה אותי
בשירה. אחרי זה הראתי לו את המצבה בדולפינריום והוא הראה לי
צילום של המצבה שלו. מכיוון המסגד התחילו עם ה"אללה הוא אכבאר"
ולנון השתעשע עם הצלילים של המואזין. הוא אמר שזה נותן לו
רעיון לשיר חדש. בסוף לקחתי אותו לאבולעפיה, אני קניתי כזה
ממולא בטעם פיצה והוא לקח סתם פיתה. יש לו בעיה עם אוכל מתוחכם
מדי. כשסיימנו לאכול אמרתי לו שהיה אחלה ושצריך לעשות את זה
שוב, הוא אמר שישמור על קשר ואולי באמת ניסע ביחד להודו כשיגיע
הקיץ או השלום, תלוי מה יקרה קודם. הסכמתי, אפילו שלא ממש
רציתי, כי כבר היה תשע והייתי צריך להתעורר. ממילא כבר התחיל
להרגיז אותי לנון עם המבטא הבריטי הזה והמשקפיים הורודים. |
