אוף..
כל כלך עצוב לי
שהיא לא באה.
חשבתי היא תבוא
נבלה ביחד יומיים
שוב
כמו בשישבת הזה,
אבל היא לא באה
אין לה כסף
והיא לא יכולה בגלל אמא שלה.
אין לה איך לשקר לה
אני לא רוצה שהיא תשקר לה
אבל אמא שלה לא אוהבת את הקשר שלנו.
לא משנה בגלל מי או מה
זה לא הקטע
הקטע שבגלל זה
אנחנו תמיד תקועות
כאילו
קשה לנו להפגש
אני מרגישה כאילו התרחקנו.
אנחנו בקושי מדברות בטלפון בגלל אמא שלה.
אין לי תקציב להתקשר
אבל אני מתקשרת
כי אני אוהבת אותה כל כך ורוצה לדבר איתה.
זה כואב לי
שהתרחקנו.
היה לי כל כך כיף בסופשבוע הזה.
הוא היה הכי טוב בחיים שלי
רק כי הייתי איתה.
היא חושבת שאני לא מאמינה לה כשהיא אומרת לי שהיא אוהבת אותי.
אני כן מאמינה לה
מאוד מאמינה לה
ראיתי את זה בסופשבוע
אבל היה בי את הפחד הזה
שמה שקרה עם שחר
יחזור.
לא יודעת למה
הוא פגע בי כל כך.
וזה שינה אותי.
אני לא יודעת אם זה לטוב או לרע
אבל זה שינה אותי...
ואני מצטערת שאני מרגישה ככה
אבל זה עבר לי
והסיוט הזה... הוא היה כל כך אמיתי.
הרגשתי את הכאב בלב
כשראיתי אותה מחובקת עם כושי(טל)
גם במציאות היה הכאב.
בגלל זה התעוררתי
והתחלתי לבכות.
אבל אני יודעת שזה לא יקרה
היא אוהבת אותי
ואני אוהבת אותה
ויהיה בסדר..
לא משנה מתי
יהיה בסדר
זה העיקר...
אנחנו נהיה ביחד בסופו של דבר
כאילו נפגש הרבה
וכל בוקר
היא תעיר אותי בנשיקה
כמו שהיא עשתה ביום שבת...
איזו מתוקה היא
אני כל כך אוהבת אותה
ואני יודעת שאני אמות אם יקרה לה משהו
אני אמות אם אני אצטרך לחיות בלעדיה...
הלב שלי כואב כשאני רחוקה ממנה
וכשאני קרובה אליה
זה כל כך כיף
ואני לא רוצה להפרד
לא רוצה ללכת הביתה
פשוט רוצה להשאר איתה.

מחובקת..
לנצח..