How come? How long?
It's not right It's so wrong
Do we let it just go on?
Turn our backs and carry on?
Wake up, it's too late
Right now, it can't wait
She won't have a second try
Open up your heart as well as your eyes

Stevie Wonder and Babyface

לתמר...

בימים האחרונים עשית לי הרבה לחשוב. אני כל הזמן תוהה, איך קרה
מצב שהלכת מאיתנו ככה, ועוד בלי להגיד שלום אפילו?
אם רק היית יכולה לחזור לכמה דקות ולהסביר לי מה קרה שם באותו
הרגע הנורא, אולי הייתי יכול להרדם הלילה. אם רק הייתי יכול
להחליף איתך רק איזה מילה אחרונה, אני חושב הייתי מרגיש הרבה
יותר טוב. אולי הייתי יכול להפסיק לחשוב עלייך כל הזמן, לחשוב
ולהזיל דמעה או שתיים.

את מכירה את הסביבה שלנו- רכלנית כמו חבורת סבתות פולניות.
כולם מעבירים מפה לאוזן לפה את ה"שמועה"- תמר התאבדה. חלק
אומרים שזה בגלל שנפלת מקורס טיס, חלק אומרים בכלל שנידו אותך
בצבא והיה לך רע, אפילו שמעתי גרסה מטורפת שההורים שלך מתגרשים
או משהו כזה. אבל אני לא מאמין לשטויות האלה. עד שלא בא מישהו
ומוכיח לי שאכן מדובר בהתאבדות, ולא סתם הוכחה- הוכחה שאי
אפשר לטעון אחרת, אני מתייחס לזה כשמועה אכזרית. בלבד.  

בכל מקרה, קרה מה שקרה ואת השארת אותנו פה למטה בלעדייך. רק
רציתי, אם את שומעת אותי איכשהו, שתדעי שאני באמת באמת מתגעגע,
אבל באמת. לא כמו כל האלה שאומרים את זה ולא מתכוונים, אלא
מהעומק של הלב.

בהלוויה שלך, אמא שלך באה אלי ואמרה לי שכמה ששנאת אותי, ככה
גם אהבת אותי. זה עשה לי הרבה לחשוב, את יודעת? כמה שהיו לנו
טאקלים בינינו, והיו המון, סך הכל היינו חברים די טובים. היה
אפשר לדבר איתך גם סתם דיבורים וגם דיבורים רציניים, וזה תכונה
מאוד חשובה בחבר לפי דעתי.

היום נסעתי וחשבתי על העתיד. חשבתי על איך כולנו נהיה בעוד 25
שנה באיזה פגישת מחזור עלובה. כל אחד מנסה להראות עד כמה הוא
התקדם בחיים, בטח גם נביא את הילדים שלנו וננסה להשוויץ בהם.
ואז היכתה אותי המחשבה שאת לא תתקדמי בחיים. את תישארי תמיד
אותה בת שמונה עשרה עם חצי חיוך ומדים אפורים שלא כל כך התאימו
לך. עצוב לי לחשוב שכאן נגמרה ההתקדמות שלך בחיים כי היית
יכולה לעשות עם עצמך כל כך הרבה- היית יודעת להשקיע את כולך
כשהיה צריך. היה לך כל כך הרבה פוטנציאל, ואני יודע שאני נשמע
ממש כמו מורה עכשיו, אבל כשהמורות היו אומרות את זה, זה היה
כדי לגרום לתלמיד שלא היה משקיע להבין שחבל לו. הפעם זה חבל
לנו ולא לך, שאיבדנו כל כך הרבה פוטנציאל.

אני לא יודע איפה את עכשיו. אני לא יודע אם את קיימת בכלל,
אולי את למעלה בשמיים, אולי את עמוק באדמה, אולי את עדיין
מסתובבת בינינו, פשוט אי אפשר לראות אותך יותר- כמו בכל הסרטים
הישנים האלה. אף פעם לא האמנתי יותר מדי בכל האמונה הזו של
חיים-אחרי-המוות. מה שאני כן יודע (וזה גם עוד איכשהו לא כל כך
ברור לי- אולי עם הזמן) זה שהלכת. סופית. ואני כבר מתגעגע.


מקווה שעכשיו טוב לך.