הברקים זהרו בשמי הלילה, הרעם התגלגל ונשמע למרחקים, הגשם ירד
והרוח נשבה, הוא הביט לתוך עיניה, אותם עינים ירוקות מכשפות,
עיינים שהיו עכשיו אדומות ונפוחות מבכי שהפך אותם ליפות
ומכשפות יותר מתמיד, לא היה לו מה לומר אז הוא שתק, היא הבינה
את השתיקה שלו כמילות פרידה אחרונות, הדמעות זלגו על לחייה
שהיו מושלמות, היא קמה לקחה את המעילה שלה, ובלי לומר כלום
יצאה החוצה, וילון של גשם שטף אותה, היא נרעדה, הביטה לאחור
וראתה אותו עומד בחלון, "שלום" היא לחשה לעצמה בדיוק כשברק
פילח את שמי הלילה, היא הסתובבה והלכה, הוא נשאר עוד שעות רבות
ליד החלון, בלא תזוזה בדיוק באותה התנוחה ובהה בדיוק לאותו
המקום בו היא נפרדה ממנו לפני שעות, שעות כה רבות שנראו כמו
נצח, לבסוף, הוא נרדם.
הוא התעורר כשעה לפני עלות השחר, והדמעות לא איחרו לבוא, עכשיו
הוא בכה, הוא בכה על מה שאיבד, על מה שאיבד בקלות שכל כך נגדה
את הקושי והמאמץ שעלה לו להשיג אותה, 5 שנים הוא אהב אותה, 5
שנים תמימות, רק אחרי זמן כה ארוך היא שמה לב אליו, הוא היה
בוהה בה כליו יום במשך כל כתה ו' ואחרי זה גם כל החטיבה, וכל
שנת הי' הוא פשוט הסתכל, הוא לא העז לגשת, הוא פחד ממנה, הוא
פחד מהתגובה האפשרית, מהדחייה, הוא העדיף לבהות, יום אחד, הוא
כבר לא יכל יותר וניגש אליה, הוא כבר ידע מה הוא יעשה אם היא
תסרב לו, היה לו אקדח במגירת הגרביים, 9 מ"מ יפה שחור ומבריק,
הוא ידע מה לעשות איתו, הוא ניגש אליה ובקול חלש שאל אותה אם
היא רוצה לצאת איתו, היא אמרה שכן וליבו החסיר פעימה מרוב
אושר, מיד פניו קרנו והוא מצא טעם לחיים, הוא קבע איתה באותו
הערב ב22:00 בביתה ורץ להתכונן, הוא רצה שהערב יהיה מושלם הוא
הזמין מקום במסעדה הכי מפוארת בעיר ושבר את קופת החיסכון שלו,
1500 דולר, זה בדיוק הספיק, הוא רץ לחנות הפרחים וקנה את הזר
הכי גדול שהיה להם ושלח אותו אליה בצרוף כרטיס ברכה שאמר שהערב
יהיה מושלם ושתלבש את השמלה האדומה שלה שהוא כל כך אהב, הוא רץ
אחר כך לחנות להשכרת טוקסידו ושכר אחד ממש מהמם, 7 שעות אחר כך
הוא בא לאסוף אותה, נוהג במכונית השחורה של אבא, זו אומנם לא
הייתה אודי טי טי קופה, אבל היא היתה מכונית וזה מה שהיה חשוב,
הוא הלך ודפק על הדלת, היא פתחה אותה, לבושה בשמלת קטיפה אדומה
כמו דם, איפור קל מאוד ומאוד מעודן וחיוך, חיוך שבשבילו הוא
היה מוכן לרדת לגיהנום ובחזרה 8 פעמים לפחות, הוא חייך, היא
חייכה והם יצאו, הם הגיעו למסעדה ונהנו מאוד, 3 שעות אחר כך
הוא החזיר אותה הביתה וליווה אותה לדלת, שוב אותו חיוך, הוא
נמס מבפנים, היא לקחה יוזמה ונישקה אותו על הלחי, היא הודתה לו
על ערב מקסים ונכנסה לביתה, הוא עמד שם אולי עוד 5 דקות והתענג
על הרגע לבסוף חזר הביתה, הוא לא יכל לישון מרוב אושר וכבר
חיכה למחר כדי לראות אותה.
למחרת היום הוא ראה אותה בבית ספר וניגדש לומר שלום, היא חייכה
שוב והם קבעו להיפגש שוב באותו הערב, כך עברו להם 5 חודשים
וחצי ו
ביום שבו היום אמורים לחגוג את חצי הנה שלהם קרה האסון, היא
התקשרה אליו 3 שעות לפני וביטלה הכל, כששאל למה היא לא ענתה
ורק אמרה שהיא צריכה קצת לחשוב, הוא ניתק וצרח, הוא לא האמין
למר גורלו אז הוא ירד לבר הקרוב לשתות קצת, הקצת הפך להרבה ולא
עבר זמן קצר והוא כבר היה שיכור לגמרי, הוא לא יכל ללכת ישר אז
כמה מחבריו שהיו במקום עזרו לו לעלות הביתה, הוא נשכב במיטה
ובכה, בכה על זה שהיא לא אוהבת אותו יותר, לבסוף, צילצול בדלת,
הוא אומנם פתח את הדלת אבל בגלל היותו כל כך שיכור, מיד כשראה
מי זה הוא טרק את הדלת, היא נכנסה בכל זאת, "מה את רוצה?" הוא
שאלה אותה בקול כואב היא הסבירה לו הכל והוא צעק עליה, הוא לא
רצה לשמוע, הכאב שלו היה גדול והאלכוהול סתם את אוזניו, אחרי
שעה של מריבה הדמעות זלגו על לחייה שהיו מושלמות, היא קמה לקחה
את המעילה שלה, ובלי לומר כלום יצאה החוצה, וילון של גשם שטף
אותה, היא נרעדה, הביטה לאחור וראתה אותו עומד בחלון, "שלום"
היא לחשה לעצמה בדיוק כשברק פילח את שמי הלילה, היא הסתובבה
והלכה, הוא נשאר עוד שעות רבות ליד החלון, בלא תזוזה בדיוק
באותה התנוחה ובהה בדיוק לאותו המקום בו היא נפרדה ממנו לפני
שעות, שעות כה רבות שנראו כמו נצח, לבסוף, הוא נרדם.