אני נודר נדר שזה יהיה המונולוג האחרון שלי.
נמאס לי כבר, ואני לא יכול לעשות את זה. כל פעם שאני פותח את
הראש ומנסה לדבר חלק ממני לא חוזר חזרה.
מה זה בכלל "מונולוג"? - זה אנוכיות לשמה! זה מה שזה!
זה לחשוב על הבעיות, שלך ועל החיים שלך וזהו.
כולנו חונכנו על עקרונות הדמוקרטיה וחופש הביטוי וכבוד האדם-
וכל אלה הפכו אותנו למה?, באמת אני שואל אותכם ל-מה?
לחיות שטחיות שכל היום עוסקות בניתוח אין סופי בחיים הפרטיים
שלנו. ויותר מזה אפילו, לא רק שכל אחד תקוע עמוק עמוק בתחת של
עצמו,
אנחנו כולנו ביחד גם מפחדים מהתגובות אחד של השני.
אנחנו מפחדים מהביקורות, ולכן אנחנו משנים את עצמנו.- לא הרבה
בהתחלה, פה מילה שם סימן קריאה, וככה אנחנו לאט לאט הופכים את
עצמנו לתלויים בחברה, ובהסכמת הרוב.
אי-אפשר יותר לחיות ככה.

ודרך אגב, נמאס לי לסיים כל יצירה במילה או שניים שינסו במיטב
כוחם ומשמעותם לרגש ולהזיז אותכם. אז אני פשוט מאד יסיים.
ללילה טוב.