הלכנו היום לשוק, אני אמא ואבא, אמא קנתה מאהב חדש, בקופסה קצת
פגומה אבל לפי דעתי היה ממש יפה בכל זאת. אבא גם רצה משהו
לעצמו אז הוא קנה שישיית משחקי הפועל בנוסף לקילו רגשות
מעורבים.
הם כמעט שכחו אותי לגמרי, שכחו שגם אני ביקשתי יפה. רציתי לי
חברים חדשים, מהסוג שקונים בסופר, הם יקרים אבל אמא אומרת שעל
איכות לא מתפשרים. וכמובן שאת ריקי אחותי הם לא שכחו, כי היא
תמיד צריכה מחזר חדש, אמא אומרת ששנה הבאה היא קונה לה תינוק,
אלה באמת יקרים.
חזרנו הביתה מאושרים, אמא ישר לקחה את המאהב וסידרה אותו יפה
במקום, אבא החליט שהוא הולך לנחם את סבא וסבתא כי הם זקנים
והוא לא הצליח למצוא נעורים במחיר טוב.
ואני חזרתי לגינה לשחק עם החברים החדשים, אבל איבדתי אחד שברח
לי קצת רחוק מדי, אמא תמיד אומרת שאני לא נזהר עם הדברים
שלי..
כשחזרתי הביתה אמא בישלה קצת אהבה, מצרך שאף פעם לא חסר אצלנו
בבית, ואבא חזר עם סיר עצבות מסבתא, "המתכון שלה משתבח עם
הזמן" הוא תמיד אומר כשהוא נכנס. וכשריקי חזרה היא התעצבנה על
אמא שהביאה לה את המחזר הלא נכון וטרקה את הדלת כשהלכה לצייר
לה קצת תבונה.
ואז כשהגיע הזמן סוף סוף לישון, שכבתי במיטה וחשבתי על היום,
ואיך זה שאנשים לא קונים מספיק רגשות אף פעם, כי זה מה שהמוכר
אמר על איזה איש אחד, ועל איך שהאיש ההוא זרק תנועה מגונה
למוכר בתגובה ואמא ישר משכה אותי משם, היא פחדה שאני אתפוס
חוצפה.