נכון שיצא לכם כמה פעמים לפחות לשמוע על ניסיון התאבדות של
איזה נער/ה טיפשעשרה? טוב אז אצלי זה היה החבר הכי טוב שלי.
ולא רק זה, אלא שזה היה לידי, ממש כמה מטרים ממני, ואני אפילו
לא ראיתי.

רותם למד איתי בכיתה מתחילת השנה ובכל יום רק התקרבנו יותר. אז
מה אם יש לי חבר? גם לו הייתה חברה, ובמקרה גם באותו השם שלי,
אבל מה זה משנה? רותם היה ילד רזה, עם פנים חמודות וחיוך
מקסים. הוא אהב לשמוע אחרים ולכן כל כך אהבתי אותו. הייתי
מספרת לו הכל, והוא? הוא היה מקשיב. הוא לא סיפר הרבה על עצמו,
אבל לא ראיתי את זה כמשהו מוזר. לפעמים הוא היה משתכר כל כך
ואז הוא היה פולט דברים שלא הייתי מזכירה לו אח"כ כדי לא להביך
אותו.
לרותם הייתה רק בעיה אחת- הוא כל הזמן היה בדיכאונות. אבל מה
זה דיכאונות, לא מהעולם הזה, הוא היה מספר לי שהוא חושב על
להתאבד. ואני? ילדה טובה מבית טוב, לקחתי את זה קל יחסית ותמיד
הייתי משנה נושא ומצחיקה אותו עד לידי דמעות, שהייתי בטוחה
שהוא כבר שכח את מה שהוא אמר לפני דקה.
פעם אחת, בקיץ, הייתי באילת עם חברות. רותם התקשר אליי לפלאפון
ודיברנו כמה דקות. הרגשתי שהוא שוב בדיכאון וניסיתי נורא
להוציא אותו מזה. פתאום הוא אמר לי: "את יודעת, היום עברתי את
הכביש ברחוב בלי להסתכל וכמעט, אבל ממש עניין של מילימטרים,
שדרסה אותי מכונית. ואת יודעת מה? הרגשתי שלא היה לי אכפת אם
היא הייתה פוגעת בי או לא."  

יומיים אחרי זה חזרתי מאילת. רותם נסע לתחנה המרכזית בראשון,
איפה שירדתי מהאוטובוס, כדי לפגוש אותי כשאני חוזרת. הוא מצא
אותי וחיבק אותי חיבוק חזק כזה, חיבוק של רותם. הוא אמר שהוא
הביא איתו מגבת ושהולכים לים, כי הוא חייב "לשטוף את הראש".
אני מה אכפת לי? גם ככה חבר שלי בצבא ואני לא אראה אותו עד יום
שישי, ויש עליי בגד ים וכל השאר, אז נסענו לים.
שכבנו על החוף וסיפרתי לו על מה שעשיתי באילת, וכמה נרגילות
עישנתי שאני תכף פולטת עשן מהתחת... רותם שכב והקשיב לי. הוא
פשוט מקשיב כל כך טוב.
רותם אמר שהוא הולך קצת למים, ואני נשארתי לשכב בחול. הוא נתן
לי חיבוק גדול כזה של רותם ונשיקה גדולה בלחי ואמר לי שהוא
אוהב אותי ושהוא תמיד יאהב אותי ושאני לא אשכח את זה. אמרתי לו
שאני יודעת ושלא יהיה כזה רגשני פתאום, כי חם מידי לרגשנות...

עכשיו אני נמצאת בבית חולים לחולי נפש. הפעם הראשונה שלי במקום
כזה מפחיד. רותם ניסה להתאבד בים, הוא רצה להטביע את עצמו.
ואני? אני שכבתי 10 מטרים ממנו וחשבתי על אילת, ועל החבר שלי
ועל דברים שמחים אחרים.
רותם לא הצליח להטביע את עצמו, מישהו ראה אותו טובע בים והציל
אותו. הרס לו הכל.
עכשיו רותם שוכב בחדר ומגלגל עיניים, ואני? אני מסתכלת עליו
ולא יודעת מה לעשות. זאת הפעם הראשונה שרותם לא יכול להקשיב.