לפעמים נדמה לי שאני חי
בשני מסלולים שונים:

האחד מוכר
אני בודד ומנוכר
ומקטר
ובשני אני איתך
הכל זורם ממש מוצלח
ומשתפר

קשה לוותר על תחושת המותר
לפלרטט, לעשות עיניים, להיות חופשי כמו פרפר
על תסכול שלא נותן את המציאות לראות
ביום לחשוף שיניים
בלילה שוב יורדות דמעות

ואז את
בכל פינה נסתרת
בכל דקה עוברת

זה איך שאת נוגעת מבפנים ומבחוץ
ואיך שאת יודעת בדיוק מה שנחוץ
ואיך שאת איתי
תודה (השם שלה) ששינית לי את חיי
כבר לא מצער הדמעות שבעיניי
אהובתי.