אני מסתכלת עליהם כל יום קצת פחות קצת יותר, אבל בסך הכל כולם
דומים.
לפעמים, אני מנסה לגעת באחד לראות איך זה, ולפעמים
לאחד מהם יש הברקה אבל אחד כזה קשה למצוא כי הוא מספיק מבין
כדי לא להופיע, ואני מסתכלת עליהם, כל החיים שלהם עוברים והם
לא נותנים לזה רגע מחשבה, לעשות כסף, משפחה, למות... ואני לא
מבינה איך כל כך קל להם להיפרד ואני לא מבינה למה הם מסבכים את
העיניינים ולמה הם לא יכולים להשלים...
אתה נולד אתה גדל אתה מת, סבב החיים לא נפסק והם לא נותנים
לשום דבר להיכנס והם מרוויחים כסף רק כדי לבזבז אותו אחר כך,
כדי לחשוב שעשית משהו בחיים כדי שתמות בידיעה שזה לא לשווא.
אבל, אם כל חייך עברו ולא הנדת עפעף לילד רעב או פרפר עף
בשמיים להסתכל על עץ בגינה שגדל ופעם אחת בחיים לראות איך השמש
עולה, אז, באותו יום אדע כי עשיתי משהו, שהחיים הינם חיים לא
משנה מה מה ברשותך.
ואני יודעת שהם יתחרטו שלא הביטו בזריחה או בשקיעה שלא הביטו
בי, וכל הזמן חיו רק כדי למות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.