הניאון הזה מטריף אותי. הוא מרצד ואני לא יכול להתרכז בשום דבר
מלבד הרופא הזה שמתקרב אלי. תוהה אם ידבר איתי, או שסתם יחלוף
על פניי וישאיר אותי מלא ציפייה. אני משתגע. 7 כוסות קפה שתיתי
מאז שאני כאן. הטעם עדיין בפה. הוא עבר אותי.

מאות מחשבות רצות לי בראש. מה יהיה, איך יהיה, מי יטפל בה ומי
יעזור לי עם הילדה אם היא ת... אני תופס את עצמי, מסנן קללה
לאוויר ומבין שאסור לי לחשוב ככה. אסור אסור אסור.

אני חייב לישון. לא ישנתי לפני, וסביר להניח שגם לא אשן בשעות
הקרובות. הניאון ההוא מתחיל להשמיע קולות של נשרף. דווקא
הניאון הזה חייב היה להתקלקל?! לא נותנים לי להיכנס פנימה. אני
משתגע. צריך לשירותים, אבל מפחד לעזוב את המקום למקרה שאחד
הרופאים יצא. עוד רופא עובר. גם הוא עובר אותי וממשיך הלאה.

מזל שמכונת הקפה ממש פה ליד, אחרת לא הייתי זז מכאן, אפילו לא
לשתות קפה. את הפלאפון סגרתי. לא רוצה שיטרידו אותי עכשיו.

עוד רופא מתקרב. מאות מחשבות נוספות רצות לי בראש. הוא מתקרב
ולשם שינוי לא עובר אותי. נעמד לידי, שואל אם אני בעלה, ובנימה
שלו אני שומע שאצטרך לגדל ילדה לבד. מאות מחשבות רצו לי בראש.
עכשיו הוא ריק לגמרי.

התמוטטתי.