הדמעות שבכה שטפו מעליה, לוקחות את העבר כמו במצוות תשליך.
ידיו אחזו בה. יותר משחיפשו אהבה נראו כחופרות בה מקלט. לטקס
הזה היה מסלול קבוע.  
הפעמים שאמרה לעצמה שאין לה מה לחפש בקשר כל כך מעוות מתרחקות
ממנה כאשר הוא קורא לה לשוב אליו, להיות אמו, אחותו, יועצת
הסתרים שלו, פסיכולוגית. כל כך הרבה תפקידים לאדם אחד, תפקידים
שמשאירים אותה חסרת נשימה, ובעיקר כועסת. לא עליו, כמעט אף פעם
לא עליו. בעיקר על עצמה, שנותנת לעצמה להיסחף, להיכנע, כמו
גיבורה ברומן רוסי שצועדת את המסלול המוכר, אל עבר פסי הרכבת
הבלתי נמנעים.
מבחוץ זה נראה רגיל. עוד אישה עם חיים רגילים, בעל ושני ילדים,
משכנתא שצריך לשלם וחבורת חברים מימי הצבא והצופים. בורגנות
נוחה ומוכרת. הסטטיסטיקות מוכרות לה, היא אישה משכילה, מאלו
שגדלות כבנותיהן של "מלח הארץ" ומגדלות דור חדש של "בני
טובים", כמוה יש רבות. את הפצעים מסתירות חולצות מעוצבות
ומייק-אפ איכותי. תמיד תהתה מהו "מלח הארץ", מדוע נבחר השורף,
המאכל, לתאר את הטוב שבחבורה, אבל הניחה שכמו בחייה, כך גם
השפה בחרה לקחת את הכואב ולהכתירו כטוב.
היא מפחדת בעיקר להיות קלישאה. זו שאמרה "לי זה לא יקרה" והפכה
לעוד אחת מאלו שאינן יכולות להימלט. הילדים אינם יודעים. או
שאולי כן, את ההשפעה של כניעתה תדע רק בתור סבתא כאשר תחבק
נכדים שרוטים או כלה בוכייה. ואולי מוקדם יותר, כאשר כתבה
בעיתון תספר על עוד פשע נורא. המדינה תרעש, לא באותה מידה כמו
בפעמים אחרות, כי תקדימים כבר היו ואין חדש תחת השמש.היא חושבת
שאולי תהיה היא לתרנגול הכפרות של ילדיה, שכאבה יזכך את חייהם
ויחסוך מהם עתיד מצולק. אבל אלוהים לא נמצא אתה, לא נמצא
בסביבה, נעלם. היא מחייכת לעצמה במרירות. החיוך יוצא מעוות
מעט, פחות בגלל הרגש ויותר בגלל החתך. גם היא יושבת בבתי הקפה,
מצקצקת בלשונה יחד עם חברות שקוראות על עוד אחת שנרצחה. "זה
נורא....בלתי נסבל.....שמישהו יעשה משהו....."המשפטים השחוקים
שמזמן הפסיקו לשכנע. האדישות היא צו השעה. היא חוזרת הביתה.
ממלא ריאות באוויר נטול "הוא". היא נושמת יותר טוב כשהוא לא
שם. היום היא יודע שזוהי הרגשת פחד. בהתחלה אמרה לעצמה שזוהי
תשוקה פראית כל כך שאי אפשר להכיל בשתי ריאות. היא חושבת שאולי
אם הייתה יכולה לעשות דברים מההתחלה הייתה משנה משהו, לפעמים
חושבת שחייה היו תמיד מסלול התנגשות שסופו בו. בדרך כלל לא
חושבת.
הדמעות שלו שוב שוטפות אותה, המלח שורף, מטהר. המקלטים שחפר
מוכנים לקראתו. זהו טקס שחוזר על עצמו.