אספר לכם סיפור עצוב מאוד על אכזבה
שהתרחש לפני המון המון שנים בגן חובה
בהפסקת האוכל ישבתי עם אהובתי
וזה היה עיתוי מושלם לחשוף את מה שבליבי

"היית, אולי... היית רוצה?"... גמגמתי לה נבוך
והיא אז בחיוך מבין קטעה אותי ברוך
ואז אמרה משפט מאוד מוזר ומעצבן:
"יש לי כבר אחד, אך לא אכפת לי לגוון"

לא איבדתי עשתונות אף שהייתי די המום
אתחיל כחצי בן-זוג ואולי אקבל קידום
שאלתי מה יש לה בפנים כדי לראות אם זה רציני
וכששמעתי מה ענתה ממש נהייתי עצבני

"הכל תלוי באמא, אין לדעת מה יהיה מחר
"לפעמים זה לא יוצא טוב, לפעמים זה נהדר"
"איך את רוצה שזה יהיה?" מתוך בלבול שאלתי
וכשענתה "אני אוהבת מתוק מתוק" חשבתי שהבנתי:

"את בטח מתכוונת עם פרחים וכל השאר"
וכמעט חטפתי שוק כשאמרה שהיא הייתה מעדיפה לראות בשר
ואני נשבע שמהספסל עמדתי ליפול
כששאלה היא בישירות חצופה אם יש לי אחד גדול

ואז הגיעה המכה הכ"כ כ"כ קשה
כשהיא הוסיפה: "רק אל תשים חרדל בבקשה"
וכך לראשונה ידעתי מה היא אכזבה
כי היא דיברה על סנדביץ' - ואני על אהבה.