כל כך נמאס לה לפעמים
נמאס מהכל...
מהבית ספר,
מהמשפחה,
מהחברים,
מהסביבה,
כולם לפעמים מציקים, לא יודעים מתי די!
לא יודעים להרפות, לשחרר, לתת את המרחב שכל כך זקוקים לו
לעיתים...
הם לא מודעים למעשים שלהם, הם מעצבנים אותה.
היא מרגישה כמו פצצה מתקתקת שעומדת להתפוצץ.
היא מתפוצצת, היא עצבנית והיא מתפרצת לא שמה לב למה שהיא
אומרת,
בכוונה או לא בכוונה לא מודעת למילים שיוצאות לה מהפה.
הם מסתכלים עליה ומעקמים את הפרצוף...
"מה קרה לך? השתגעת?" אומרים לה, צועקים לה, הם כועסים עליה!
עכשיו היא לא בסדר, עכשיו יש לה עוד דבר להתמודד איתו...
מתי תדעו לתפוס מרחק?! להניח לבן- אדם?!
כל כך הרבה דברים, מריבות, סכסוכים היו נמנעים
אם רק הייתם יודעים
לתת לה לחיות, לתת לה לעשות,
לתת לה לבחור ולא הייתם מתערבים כל כך!