מיה מתחילה בעוד כמה ימים ללמוד בירושלים, היא העזה והתקבלה.
בצלאל.
על הדירה בקיבוץ היא וויתרה, אין טעם להחזיק דירה אם היא עוברת
לגור עם שני שותפים ושותפה בדירה אפופת בריזה ירושלמית, היא
בטח תחזור לעשן.
"בסופי שבוע אני אגור כאן", היא מחווה בידה לעבר דלת חדר
המחשב/אורחים/עבודה הסמוך לשלי ומחייכת "עם כל הקושי של לעבור
ולהתחיל את כל זה, אני ארצה בסופי שבוע להרגיש בבית."
גומא אומר שכשהיא כבר תתחיל ללמוד שם ולגור שם ויהיו לה עבודות
ומבחנים וחברים היא לא תחזור הנה כל סוף שבוע.
רק אני יודעת שמיה תתייצב פה כל יום חמישי בלילה, כל חופשה, כל
רגע.
מיה שלי פוחדת, היא כבר מכירה חלק מהחבר'ה בצילום, היא גם ילדה
גדולה אבל לפעמים כשההורים לא בסביבה ואושרי לא עונה לה
לפאלפון והיא לא בחיפושים אחרי מצלמות ועדשות, והיא לא מדברת
עם גומא על רוברט פראנק יש לה מבט אבוד כזה בעיניים.
כשגומא התחיל ללמוד קולנוע הוא היה ממש נחוש, מלא בביטחון
עצמי, הוא צילם את מיה בלי חולצה חובקת את עצמה כשברקע טורי
איימוס ו-"טיוטה של מכתב" מוקרא בין הצלילים. בכיתי אז וגומא
גם בכה-מיוסר על כך שלא יצא לו טוב, שהוא לא מצלם כמו הרוסים.

בי"ב כשמיה עוד גרה פה והייתה קצת מלאה, היה לה את רותם, אני
לא זוכרת אותו אז אבל אני זוכרת שהיא הייתה יותר יפה ושהוא היה
מכוער. ושהיא אהבה יותר.
לאחר המסיבת סיום שלה בשש בבוקר, כשהיא הלכה לעבודה בבית-ילדים
יצאתי לאט מהפוך ועל קצות האצבעות הלכתי לחדרה ששכן בקצה
המסדרון. בזהירות פתחתי את הדלת... החדר היה אפוף עשן, האוויר
היה דחוס ועל הרצפה היה זרוק חוטיני, באור חיוור של בוקר
גיששתי דרכי אל עבר המיטה וזחלתי פנימה. הקולות שרק אני,
בהיותי שכנה של מיה שמעתי אתמול הציפו אותי, הורדתי את הבגדים,
רכנתי מעבר למיטה והרמתי את החוטיני הוא היה שקוף ושחור, לבשתי
אותו, מותחת את פיסת הבד הדקה לכל כיוון ונשמתי נשימה עמוקה,
הסדינים היו אפופים ריחות שאז עוד לא ידעתי שלנצח יקוטלגו אצלי
כריחות של "סקס" אני כבר יודעת שנוזלי הגוף השונים והבל הפה
הרווי אלכוהול הם שהיוו את אותם ריחות משכרים. אלו היו הריחות
של רותם ואחרי שהוא נפרד ממנה של עופר, זיו, אילן, איסאר, זקי,
דניאל, אחרי שדניאל נפרד ממנה כבר הפסקתי להתגנב לחדר שלה
בבקרים, רק מידי פעם כששאלתי ממנה בושם או שרשרת כלשהי הייתי
רואה את סלסלת הלבנים נערמת תחתוני חוטיני מקושטים, גופיות
שקופות וחזיות נהדרות.

מיה עוד כמה ימים מתחילה ללמוד בירושלים, יש לה בית ודירה, יש
לה מכנסיים במידה 34, יש לה את ההורים שעוזרים לה קצת בכסף ואת
גומא שידבר איתה על עדשות.
בסופי שבוע גם אני אהיה ילדה גדולה.