הלכתי בתל אביב,
היה זה כבר אחרי חצות.
בחוץ הכל סואן,
קשה את הכביש לחצות.

תל אביב מזכירה לי אותך,
הנעורים, היופי שבך.
העיניים הכחולות העמוקות,
הרעש, אנשים הולכים מכות.

התמימות שלי כל כך כואבת,
מתהלך כמו זר בין אנשי השבט,
הולך ומתבונן באנשים,
בוחן אותם, לראות שהם ממשיים.

מנסה לשכוח אותך בכל מחיר,
אך בכל פעם את מופיעה בשיר,

מדהימה כמו תל אביב,
מלאת חיים, שובבה,

הלוואי והיית איתי עכשיו,
אני בוכה, חש אותך קרובה.