היא יוצאת כל לילה, קוטפת כמה שהיא יכולה, חוזרת בשחר,
מחליפה שמלה, מקפלת כנפיה, מוציאה אנחה והולכת לישון.
קמה בצהריים ממש כמו חדשה, נוגסת בתות יער סגול,
ויוצאת עם חברותיה במחול, כך הן קופצות ומסתובבת בין המוני
פטריות,
ברקע מזמורי ציפורים ונבל.
לאחר מתיישבות תחת עץ האגוז, פורסות כנפיהן שוללי הצבעים,
יושבות במעגל ועושות כשפים.
ובערב עם צאת הכוכבים, היא שוב עולה למרומים.
ברגעים אלה, כל העולם עוצר, והיא, קוטפת כוכבים.




הזוי, אני יודעת