יוסף ברנשטין / הטיפה המרה |
את החושים מערפלים
כסחרחורת של גבהים
עיניים מזגגות
ואת הלב משמחים
אני אוהב את ההרגשה
ואת הריח המשכר
כשהיא ממלאה חדרי בטן
בתוכי.
ואז אני פוצח בשיר
משחרר כל סודותי
וחוזר על הפזמון.
"אהבה היא שכרון
עד בוא הפכחון"
"יין ישמח לב אנוש
עד שמתחיל הכאב ראש"
כנגד זה אין לי פתרון
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|