שלום... שלום... תגידו- גם לך... טוב, לא חשוב. רציתי לספר לכם
משהו מעניין שקרה לי. קוראים לי ג'ייק. אני לא ממש אוהב את השם
שלי. חשבתי אולי להחליף אותו, אמא שלי אפילו הרשתה לי! פעם
ראשונה שהיא מרשה לי דבר כזה. אל תחשבו שזה בא לי סתם ככה,
הייתי צריך לקנות בלונים, להכין עוגה ואז היינו עושים מסיבה
ממש מוצלחת והיינו גם יוצאים לרקוד וגם לאכול את העוגה ולהשאיר
אותה שלמה. ואם מדברים על עוגה- אז איפה איפה איפה העוגה?
"אההה..." נזכרתי! לא הכנו עדיין עוגה! טוב, לא חשוב, נעשה
מסיבה בלי מלח! איך אפשר אתם שואלים? אפשר! אפילו קואלה יכולה
לעשות את זה בלי מלח.
ונחזור לסיפור- יצאנו לרקוד, לי באוזן את לוחשת סוד, שמחר בכלל
לא בא לך לעבוד. אמרתי לך:" לא לא אל תשכחי, גם כשעצוב לך, יש
לך אותי!". אבל לא התייחסת אלי ולא היה לך אכפת ממה שאמרתי. אז
יצאת לעבודה והיה לך ממש נורא שם. חה! חשבתי. אמרתי לך! אבל את
לא הקשבת, והמשכת לחלל בחליל ולרקוד בלי קשר לעולם.
למה??? אבל לא באמת היה אכפת לי... אז הלכתי לטייל קצת בחוץ,
להרגע ולנקות את המלפפון. פשוט לקחת ליפה כזאת ירוקה שצומחת על
העצים ולנקות את המלפפון. מה לעשות? חייבים לאכול. אז נכנסתי
למסעדה והסתכלתי מסביבי, רעש ואור מכל עבר, לא ידעתי מה לעשות
עם עצמי. החלטתי להתאבד, לקחתי את קצה המלפפון ודחפתי לאף,
פשוט המשכתי פנימה, כל המבטים בחדר הופנו אלי. מה עושים? מה
לומר?
פשוט פתחתי פי ואמרתי:" ויוה לרבולוציון! כל הנמלים לרדת
מהגבעה! האימה האימה...!"
וזה היה הסוף...