ישבתי אצלו בחדר. התריסים היו מוגפים, כך שהיה חושך. השעה לא
הייתה מאוחרת, ממש לא. אפילו מוקדמת מאוד. 12 בצהריים.
ישבתי שם בחדר שלו, והסתכלתי עליו והוא עליי. אף אחד לא הוציא
מילה מהפה שלו. כאילו זאת הייתה תחרות... מי יישבר ראשון
וידבר. הוא הכיר אותי, והוא ידע שאני אשבר ראשונה כי קשה לי
לשתוק ואני מדברת המון. אבל ישבתי וחשבתי ושתקתי. חיכיתי לראות
מה הוא יגיד... למרות שגם הוא לא דיבר.
חשבתי איך הכל התחיל... מה אני עושה אצלו בכלל?!
והעליתי זכרונות לעצמי... הכל התחיל שישבתי עם חברה בבית במחשב
ודיברתי איתו. בצחוקקק באמת שזה היה בצחוק
היינו ידידים הכי טובים... אהבתי אותו כמו אח... אולי יותר!
והיה לנו קטע שצוחקים אחד על השני... מסתלבטים. ורציתי להחזיר
לו... והחזרתי לו
אבל פגעתי בעצמי... ובחיים לא נפגעתי ככה.
המטרה של ה"פגישה הזאת" (שחזרה על עצמה פעמיים אחרי הקטע
הזה...) הייתה... מגע. רק מגע... נשיקות וליטופים ו... כל מה
שבא אחרי זה. נהניתי איתו. נהניתי ממנו. הנשיקות שלו היו הדבר
הכי טוב שהיה לי... כל כך סוחפות וכל כך מדהימות... הוא בלע
אותי.
והמגע שלו... רך. ונעים... הייתי אצלו כמה פעמים. למדתי להכיר
את הבית שלו ואת החדר שלו ולמדתי ללמד אותו לסגור את התריסים
כל פעם שאני באה בשביל שיהיה חושך וכיף.
ואיך לא? התאהבתי בו. תמיד אני מתאהבת. בכל אחד כמעט. ממש מהר
אז איך אני לא אתאהב בבן אדם שהיה לנו מגע... בבן אדם שנישק
אותי בכזאת תשוקה... התאהבתי בו. והוא לא אהב אותי. הוא "ניצל"
אותי.
הוא אהב את חברה שלי... וזה היה יותר כואב.
לקח לי כל כך הרבה זמן להתגבר עליו... בכיתי כל כך הרבה פעמים
בגללו. אף  אחד לא פגע בי כמוהו. אולי יותר נכון להגיד - אף
פעם לא נפגעתי כמו בסיטואציות איתו. אבל זאת לא אשמתו... הוא
ילד קטן ותמים .. באמת
הצעתי לו את עצמי... הוא יגיד לא?!  והיום... אני חושבת ונזכרת
בסיפורים האלה ולא יודעת אם לצחוק או לבכות. על הטיפשות שלי.
על האהבה המאוד מוזרה ובכלל הקשר המוזר הזה.
והיום אני באה לשכונה שלו המוןןן... וכל פעם אני עוברת ליד
הבית שלו עם הראש מושפל למטה , מקווה שלא ייצא לחלון או למטה
עם חברים. אבל בתוך הלב שלי... אני כל כך רציתי לראות אותו.
עד שזה נגמר. מה נגמר? הסיפור איתו? לא... הוא היה סגור
ממקודם. רק הלב השבור נשאר פתוח... וגם הוא נסגר. כי חבל על
הדמעות... הן שוות יותר מזהב ויותר מכל דבר אחר בעולם הזה...
וידעתי שאני אמצא אחר. הרבה יותר טוב ממנו! שלא ייפגע בי.
ועובדה... מצאתי... ואני מחכה שיהיה טוב...