בבוקר,
נעמדתי מול המראה.
טענה זו מבוססת
אך ורק על השערה.
כסאות חדרי סרבו להתמסר
למשקל גופי.
הקיר סירב להכיר בגשמיותי.
חדרי לא הואר.
עד שלבסוף,
עלה באש.
לא נכוותי מהלהבות.
לעת ערב,
שלחתי מבטים חוקרים
אל הירח.
נדמה שבערב זה,
שלא כמו בקודמים,
לא נשלחו מבטים כאלה
בחזרה.
בלילה,
הסדינים התפרשו באדישות.
השמיכה לא טרחה לייחס לי
התייחסות.
קרני השחר הראשונות
של הבוקר
לא חודרות מבעד לחלונות נפשי.
אני ישן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.