כשג'יי אלפרד פראפרוק היה שוקע במים
היינו שוקעים יחד עימו
ודמעות מרות כהות היו מתגלגלות מלחיינו
ובסתיו כשהברושים נכפפו כגב  סבתי
והיתה הקדרות מרחפת כרוח מעל שדות התלתן,
היינו חולמים על שירים טובים יותר
וציורים חיים יותר
מאמצים מבטא סקוטי רך
וקוראים שוב ושוב את פראפרוק:
היינו חוזרים מן המתים
מהלכים בין קליפות וצדפות
ובוכים.
והיו מחברות מלאות כתב צפוף ונימים דקיקים של כאב
וספר אלגברה מצויר
ועננות אדומות באופקי הקירות
נגלו לנו עירומות ויבשות.
דימיתי לשקוע בבוץ השחור הסמיך שנותר
בתחתית ספלך
עשן הסיגריות הכביד על נשימתך
והצער על נשימתי
הרוך הסקוטי התגלגל משפתינו כנשיקה.
חדלנו.
מעולם לא עברנו את סף עצימת העיניים והשקיעה.


בעקבות  T.S ELIOT/ The Love Song of J. Alfred Prufrock