גן ירוק, הומה ציפורים,
ים של מקורים.
שוב ניקר הדרור את ידי
שוב ניסיתי להאכילו מכפי
בגרגרים טעימים.
עתה,
טיפה אדומה תופחת
משקפת את עיניי המתרחבות,
את חוורוני המתפשט.

שוב ניקר הדרור את ידי
עת הגשתי את גרגרו היומי.
ושוב הופיעה לה הטיפה
שיא האודם, טוהר בשיאו.
ניגוד מוחלט לשאר חיי.

שוב ניקר הדרור את ידי
מחפש אחר גרגר.
גרגר נוסף הגשתי,
מתובל ברוטב אדום מושלם
הרי כרה הוא אותו בעצמו.
וכדי להשלים ארוחה,
דמעה טפטפתי למקורו הפעור,
בלע הוא הכל בתאווה.

גן ירוק, הומה ציפורים,
בים של מקורים,
קרחת יער של שקט
מוטל לו שם דרור זעיר
שחור ודומם
עיני כפתורים ריקות
נעוצות באוויר
כנף כבר לא יפרוש.
מקור כבר לא יפער.

סיבת מותו לא ידועה היא
אך לי,
יש את חשדותיי.