כשהאדמה כבר לא תסכים לתת יותר מאוצרותיה.
ותחזיק חזק אל תוך חיקה את ארנקה.
אז יבהלו מאוד כל ילדיה.
ועל עולם תיפול שתיקה רכה.
כבר לא ילכו עם מטריה בגשם.
ולא ישתוללו בשלוליות.
לא יחפשו סתם ריגושים מאי שם.
וכל מה שחשוב לנו היום,
יהיה מחר שטויות.
כשהאדמה כבר לא תסכים לתת יותר מאוצרותיה.
ותחזיק חזק אל תוך חיקה את ארנקה.
יבהלו מאוד אז ילדיה.
הם יחפשו יחטטו בתוך תיקה.
הם ימצאו שם שנגמר הדלק.
וימצאו כמה חורי אוזון.
הם יחפשו בתיק סתם איזה חלק,
שיצילם אולי מאבדון.
אז בקרוב בוא נתאסף כל ילדיה.
ולכבודה, פה נדקלם את הפזמון.
בוא לא נבזוז בלהט את כל אוצרותיה.
כדי שמחר, אולי, לא יהיה יומה האחרון. |