ריקי די / שבויה |
קולך בין פעמוני הרוח,
נפרש על מפתן
ועיניי כלות מבטן מתוח.
הולכת בדמי הניגר
כצמאה מפרפרת לאור
חזרה לדבוק אל הקיר
לא הרהבת פניי לעבור.
ובמרחק הזמן מתקפל
ידיי מחבקות ארוכות,
אלייך לחכות בסתרים
רגליי אל ארבע הרוחות.
שבויה וסגורה היא הנפש
אשר עודנה זועקת כפרא,
מה לה חלום וענן
זרעי כאביה עודם כאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|