|
לימים הייתי באה
עד לשפת באר שפויה
דולה הייתי בכפי
מילים מילים
עד רווה צימאוני
ושתקתי
לימים הייתי באה
ורגלי יחפות
מרחוק עוד נשמעו
פעמוני הבדולח בגני
ופרחתי
והיה השקט מכסה בי
עת שמיים מעל מברכים
ולמדוני למחול
ולמדוני האור
ופרשתי ידי על ראשך
כשברכתי
לימים הייתי באה
וכעת תם הקיץ
רק שלכת תבוא בגוון אדמדם
תעטוף אדמתך הדלוחה
תייבשה
עד תנביט גם בך את אורה. |
|
|
אנחנו במלחמה,
וכל מה שמעניין
את העם זה האבא
הערומקו של
אפרוח ורוד!
בלונדה בהלם,
אחות של אותו
אפרוח, מוחה
כנגד תשומת הלב
המאסיבית שאחיה
מקבל, ואף מבקשת
לציין שהיא
מאומצת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.