New Stage - Go To Main Page

ג'וני הולנד
/
זמן שאול

מוות הוא תמיד התחלה
לא של המת, הוא את סופו כבר ראה,
חיוכו הגיע אל קיצו,
אלא של המחייכים הנותרים אחריו.
חייהם כבר לא יראו אור יום,
עורם לא יחוש קרני שמש חמימות,
עיניהם לא ירצו להיפקח לקראת בוא האביב.

הם ישהו בחשיכת הליל האינסופית,
העלטה שילחה בהם את מכאוביה,
והם כבר לא יחייכו,
חיוכם נקבר עמוק באדמה,
עטוף בלובן טהור,
הוא אינו קיים אלא בזיכרון,
שם הוא ישאר לא יותר ממחשבה נשכחת.
ברגע של געגוע, חיוכו ישתקף בדמעה בודדה,
הזולגת על לחיו של ילד קטן,
ומתנפצת אל האוויר הקר וחסר הרחמים.

פסל עתיק אמר לי פעם,
שאנו חיים על זמן שאול,
וכנראה, זמנו של החיוך נגמר,
והיה עליו להחזיר את הזמן,
כדי שהעצבות תוכל לשאול אותו,
ולמלא את מקומו.

העצב אשר גבר,
והחיוך אשר נקבר,
הם שהביאו את הסוף המר.
מאפר לאפר,
מעפר, לעפר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/10/03 0:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'וני הולנד

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה