"אתה אוכל בכלל ירקות?" שאלתי אותו...
נראה לי מאוד מוזר שבן אדם אוכל ברצף במשך יומיים רק פיצה.
"...הממ רק אם זה מגיע על ההמבורגר."
כמובן שהוא חייך...
אבל תקפתי אותו בפרצוף של סבא כועס.
אני לא בטוח שקיים כזה פרצוף, אבל לסבא שלי היה פרצוף כזה שהוא
כעס.
סבא שלי לא היה אוכל המבורגרים, היה לו סכרת...
אבל הוא כבר מת, אז זה כבר לא משנה.
הוא מחק את החיוך דיי מהר, דחף את המשולש האחרון של הפיצה,
שאיזה אמריקאי מטומטם, החליט שאין מספיק גבינה בפיצה, אז הוא
המציא פיצה עם גבינה גם בפינה.
אוף...אני שונא את התרבות המחורבנת הזאת של האמריקאים...
אם רק יכולתי להיות אלוהים, לא בשביל להיות בכל מקום, או
להתגנב ולהציץ לבנות במקלחת בלי שאף יראה אותי.
אני אפילו לא מאמין באלוהים.
להיות אלוהים כדי לקחת אותו, עם הפיצה המחורבנת שיש לו ביד,
ולשגר אותו לטירונות שלי, שיעמוד בח' מול סמל, עם פיצה ביד...
אבל רק עם פיצה, כי את הנשק הוא שכח באוהל... וגם החולצה שלו
בחוץ, ונקרעה לו גומיה בנעל...
עכשיו אני מחייך...
הוא גם מחייך, ברור שהוא יחייך, כי הוא אמריקאי... אמריקאים
תמיד מחייכים... כל עוד יש להם פיצה ביד.
אפילו בלי פיצה הם מחייכים... כי יש להם כובע של הלייקרס. והם
חייבים להראות לכולם שיש להם.
אפילו שחורף ואין שמש.
טוב נו. התמרמרות לא תיקח אותי לשום מקום, עדיף להיות דביל עם
חיוך וכובע.

הלוואי והיה לי דוד, אבל לא סתם דוד, דוד שקוראים לו סם.
ולפני שהייתי מתגייס לצבא הוא היא אומר לי כמה זה חשוב, ושאני
תורם למדינה, עושה את חלקי בתור אזרח.
במקום זה, יש לי דוד שקוראים לו נטי. נטי יצא מהצבא על
קב"ן...
אני משתחרר עוד חצי שנה. ואז אני אשנה את השם שלי לישראל,
ואולי אני אהיה פעם דוד, דוד לתפארת מדינת ישראל, שעשה 3 שנים
צבא אבל משתמט ממילואים...
אני עוד פעם מחייך...
כמה כיף לגור בישראל...