שוקי, סטרוליק והעז של סטרוליק יושבים בבוקר קייצי באספרסו בר
אופנתי.
שוקי: "למה בחרת דווקא את השולחן הזה?"
סטרוליק: "(לעז) נו תענה לו!"
ש: "לא יא טמבל, אני שואל אותך".
ס: "אה, חשבתי אתה שואל את כלנית".
ש: "כלנית? אתה מדבר איתה בלשון זכר וקורא לה כלנית?"
ס: "תאמין לי, בימינו אני כבר לא יודע. כשהלכתי לקנות עז בכפר
בדקתי את כולם והייתה שם עז אחת מוזרה עם עטין אחד. חשבתי,
'בואנה סטרוליק, מימיך לא ראית כמויות אדירות כאלה של גללים,
העזים האלה לא שמעו על שירותים?'. המוכר העיר לי על השמלה אז
חשבתי לעצמי 'בואנה סטרוליק, בימינו הנדסה גנטית כל כך מפותחת
שאתה כבר לא יודע איזה עז מהונדסת ואיזה מקורית'. אז הרבצתי
בעטין של העזה, ובסוף אחרי איזה שעה של נהימות מוזרות היא
הסכימה להוציא חלב".
ש: "אז למה לא קנית אותה? לפחות אז הייתה לך אטרקציה, היית
אומר ששאר העטינים נפלו בויאטנם".
ס: "כן, אבל עזוב אותך, מי רוצה עז שמביאה חלב בטעם זרע".
כלנית ושוקי צוחקים.
ס: "מה צוחקים?"
ש: "אותי מצחיק שהעז שלך צוחקת, לא יודע על מה המעבולה
צוחקת".
ס: "בטח נזכרה בבדיחה, זה קורה לה מדי פעם. זה ופלאשבק מאסיד.
העיקר שהיא מתפקדת בעבודה".
ש: "אתה משתמש בה בעבודה?"
ס: "נו כן, מה חשבת שאני מקים משק של עז אחת? חשבת שזו חיית
המחמד שלי?"
ש: "חשבתי זו יוזמה חדשה שלך, איזה דוכן בעיר של 'בתר את העז'
או 'עזור לעז להוציא לעצמה עין'".
ס: "לא-לא-לא-לא, השמשתי אותה ל'קייטנה של סטרוליק האמין'. יש
לה כמה תפקידים שם. למעשה היא האטרקציה המרכזית שם. היא גם העז
המוצנחת, היא גם השור הזועם, היא גם העובדים הרוסים".
ש: "עובדים רוסים?"
ס: "אתה יודע, היא אוכלת את האשפה מהרצפה, שוטפת כלים
ומסריחה".
ש: "אמרת קודם עז מוצנחת?"
ס: "כן. קודם השתמשתי בבובה של עז ומאחר ולא ידעתי כמה שוקלת
עז מילאתי את הבובה במשקולות בסך כולל של 300 קילו אבל אז
כשהטלנו אותה מהמטוס המצנח מייד נקרע והיא נחתה על שלומי השקט.
מסכן, שוכב עכשיו בבית חולים, פצוע אנושות, כבד".
ש: "הוא לא תובע אותך?"
ס: "הו לא, הכחשתי כל קשר לעז בובה. אפילו צעקתי 'ילדים עז
מחבלת!' והסתערתי עליה עם הרובה כדורי גומי מהדוכן של 'פלח את
צלעות העז החמודה'. למרבה ההשפלה, העז בובה קרעה לי ת'צורה, לא
רואה בעיניים זאת".
ש: "אתה עדיין מדבר על הבובה?"
ס: "כלנית, התיישבנו באיזור של מעשנים או מפגרים?" (סטרוליק
וכלנית מסתכלים בלגלוג על שוקי).
ש: "בן איוולת, אתה והכלנית הליצנית שלך תיכף -"
ס: "איך ידעת שהיא הייתה גם ליצנית? היא שעשעה את שלומי בבית
חולים. הלבשתי אותה כמו ליצן אבל היא לא ממש רקדה וקפצה כמו
ליצן אז יריתי בה עם הרובה כדורי גומי בראש ואז, הו אז! אז היא
התמוטטה ממש כמו ליצן אוריגינל שיורים לו בראש עם רובה כדורי
גומי מטווח אפס, זה היה משחק מאלף מצידה".
ש: "ומה הקטע של העז המוצנחת? מאיפה זה הגיע אליך?"
ס: "בשירות שלי בצבא ככלב מוצנח, תמיד תהיתי איך זה להיות עז
מוצנחת ומאחר ובשירות שלי לא הסכימו לעשות לי הסבת תפקיד לעז
לקחתי את כלנית והצמדתי לה מצלמה לראש אבל השובבה לעסה לי
אותה. מצלמה של חמשת אלפים שקל! אני עדיין מחכה שהיא תחרבן
אותה בסדר הנכון".
ש: "רגע, אז מה אתם עושים פה אם יש קייטנה עכשיו?"
ס: "הקייטנה נסגרה עכשיו כשההורים של כל הילדים הגישו נגדי
תלונה. אולי הם לא כל כך אהבו את הקונספט המהפכני שלי, שקית
הפתעה אמיתית".
ש: "למה עוד קוראים לזה שקית הפתעה? כולם יודעים שיש בזה
סוכריות סודה, עדשים וואפלה".
ס: "אז זהו, שאצלי זו באמת הפתעה. בשקית שאני נתתי לילדים היו
סוכריות סודה וכל השאר אבל היתה גם עטיפת סוכריית טופי עם חרא
בפנים".
ש: "מה הם מתלוננים? הם לא יודעים שטופי מוציא סתימות?"