אני יושבת, יושבת על כיסא גבוה, מסתכלת החוצה דרך החלון, נבהלת
מדי פעם מהענפים שמכים בו בגלל הרוח אבל לא מתרגשת יותר
מדי.שקט.
אני שומעת רעשים, הם מגיעים מהסלון. ילד קטן בוכה. לא איכפת
לי, אני ממשיכה לשבת ולבהות.עננים, עננים, שקט.
גשם מתחיל לרדת. הילד כבר מזמן הפסיק לבכות, עכשיו השמיים
בוכים אבל, בשקט.
אני שומעת רעש, מאחוריי. אני מסתוסבבת, בשקט. נאלדי מכשכש
בזנבו, בשקט. הוא מתחנן שאלטף אותו. אני שולחת את ידי לראשו
הגדול והשעיר בחוסר רצון ובשקט. לפני שאני מספיקה לגעת בו הוא
מזיז את ראשו, נבהל ובורח. בשקט.
השקט מתחיל להרעיש לי, אני צורחת, הכי חזק שאפשר, אף אחד לא
שומע, חוץ מילד קטן שמתחיל לבכות, שוב.
רעש, רעמים, מוזיקה מהבית של השכנים, בכי של ילד קטן, הורים
מודאגים שלא מפסיקים לשאול מה קרה, כלב נובח על חתול מילל,
טלוויזיה צועקת מהחדר השני, הילד של השכנים מנגן בכינור, או
לפחות מנסה, דיסק עם שירים שקטים, מסיבה במועדון השכונתי,
ילדים רצים וצווחים. אני,צורחת חזק!
רעש, אף אחד לא שומע
ואז
שקט, שכולם שומעים.