אני עומד מול המחשב
את שוכבת במיטתי
רוצה שאשב.
אני מביט אחורה
רואה אותך על המיטה,
את לא בטוחה אם קר לך
ואני מביא לך שמיכה.
את אומרת שאנו צריכים לדבר
ובלי לחשוב הרבה,
על המיטה אני מסתער.
ואת אומרת בקול רך ועדין
"עידני תבין,
אנחנו, ביחד, זה לא הולך".
ואני מסביר ואומר
אני רוצה רק אותך, לא יותר.
ובתוך כמה שניות,
בראשי המחשבות רצות.
ומיד כשעייני נעצמות,
ובראש נותרו החלומות,
אני מתעורר בבוקר בהיר
רוצה אותך לחבק
אך רואה רק את הקיר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.