ואת ביקשת שלא אמות לך פתאום
לפעמיים שנהיה חשוך
אני קם ועוזב
משאיר אותך עם הכוכבים
נותן לך את כול המשאלות
ואת מבקשת שלא אמות פתאום
הערב עדיין לא ירד במלואו
ואני כבר מתחרט
לא בטוח שעשיתי את הכול
רחוק מכאן, יש מלון קטן
פעם שהכול היה ברור, או כמו היום
נסענו לשם
וחיכינו שהכול ייגמר
אם רק יכלתי לבוא אלייך
בלי צבאות של פחדים
ואת מבקשת שלא אמות לך
ואולי אז נהיה מאושרים
נוכל לחיות בלי פחדים
מביט איתך אל הים
נוגע במים
ושנינו רוצים ללכת
אבל ברקע משהו חסר
אולי זה אני
שפתאום מפסיק לחשוב, לא מדבר איתך
משאיר אותך עם הסירות
להפליג רחוק מכאן
ואת רק מבקשת שלא אמות לך
תביטי בשלטים הזוהרים
המבקשים מאיתנו לקנות הכול
לבנות חיים חדשים
ואיפה החלומות? ואיפה המציאות הגדולה?
עוד שנים נחזור אל החוף, ונגע באותה פיסה קטנה
ונראה במים את אותן פנים
ולך, לא אוכל לומר דבר
את הרבה יותר, ולעיתים את הכול
ואני? את מבקשת שלא אמות לך פתאום
בלילה, נתעורר כמו מתוך סיוט
נרד אל הרחוב כמו שני קבצנים
שלא מצאו מקום לישון
בבית קפה קטן
אנסה לספר לך משהו
וכול הפחדים שוב יעלו
ופנייך שוב ישיטו בי סירות
אני לא יודע מה לומר
ואני לא יודע איך
אני נוגע במעיל, מלטף את פניי
חוסר אונים שכזה
אפשר רק לשתות
אין לי מושג מה אני רוצה לומר לך
אבל שאני מביט בפנייך, שוב את מבקשת
שלא אמות לך פתאום
ואשאיר אותך פה באמצע הרחוב, באמצע הלילה
מחפשת כוכבים שייפלו
הולכים בשתיקה
בחלונות הבתים, אין פנים שמוצגות  לראווה
ואנחנו חולפים פה במקרה
או נישאר עד שהכול ייעלם
מבטך מראה לי את הדרך
ומול הים שוב נעלמים
איפה שאנשים חונים לרגע או לכול החיים
את מחפשת כוכבים שייפלו
ומבקשת שלא אמות לך
ואני נוגע בשערך, בהיסוס
יש לכול אחד אלף פחדים שלא נותנים לו להתקדם
את פחדיי את מכירה
אז לא מדבר
ובאמצע הלילה, שהכול מתגבר
אולי נסתתר
ואת ממני תבקשי
שלא אמות לך
נביט אל הים, אולי איעלם
ואשאיר אותך עם הכוכבים שנופלים
אחד מהם בוודאי שייך לך, את שלי השארתי אצלך