אתה נוסע אלפי קילומטרים בלונה פארק של החיים שלך
הקירות מתפוררים
ואתה בחדר קטן
יושב עם המדים
שלא הורדת מהיום שנגמרה המלחמה
אתה מנסה להאט
אבל אתה לא יכול לספר לאף אחד
שלא היתה מלחמה
אלפי קילומטרים
ובראש שלך תמונות רצות במהירות
מי זה הבחור שרץ מולך?
חבר או אויב?
ועל הגב
מטען כבד ודל בפרטים
התמונה נעה במהירות
אתה לא מספיק לעצור אותה
לונה פארק
ועל המקרן, רצות תמונות
הנה אתה עם מדים
עולה על ההר, כובש אותו
מחייך, ילד קטן, מחייך
אתה אומר לאנשים שסביבך
שאין קשר בין המילים
אתה מלמל משפט בלי קול
אף אחד לא מבין
מה אתה רוצה להגיד
הם עומדים סביבך
ואתה עם המדים, בלונה פארק של החיים שלך
מתיישב מול המקרן
מישהו בוודאי מצלם אותך עכשיו
ואתה רואה את הטנק עולה באש
ואת הכביש מלא השרידים מחיים שהיו
אולי מעולם לא היו
ועל הפנים, יש מבט
שלא אומר שום דבר באמת
בלונה פארק של החיים שלך
לא מוכרים כרטיסים יותר
אתה עומד ליד הגדר
ומתחיל לרוץ במהירות
מחלומות שחלמו אותך, ממקומות שהיית אמור להיות בהם
אם הכול היה נכון, אם לא היית צריך לרוץ
לא היית צריך להצדיע עכשיו
לקיר הלבן שעומד מולך
תמונות רצות, קול לוחש בראש שלך שמות
ואתה עם מטען כבד ודל בפרטים
מרוקן הכול בשתיקה
עם מדים, שלא הורדת מהיום שנגמרה המלחמה
אל תספר שהיתה מלחמה
אין שום דבר מלבד מה שאתה יכול למכור
כול השאר לא חשוב, כול השאר לא שייך
אתה מביט סביבך, אנשים הם רק דמויות
לא צריך להציל אותם יותר
והמלחמה, היא סיפור נפלא לספר
אתה, זוכר ארוחות שבת
היא לידך, מחפשת מקום
ואבא שלך מספר על מחנה צבאי בגבול הדרומי
רצית לברוח, לא לחשוב על אף אחד
שמת על עצמך מדים, ואת העיניים עצמת
שאיש לא יראה שזה לא אתה
בלונה פארק של החיים שלך
המלחמה לא נגמרה
אל תספר שהיתה מלחמה
אל תספר, על מדבר ארוך שלא נגמר
ואתה רץ בו בלילות כמו כלב במרחבים
ובאופק אור חלש, אתה רץ אחריו
רץ בכול הכוח, בשיא המהירות
עד שאתה נופל על הברכיים
מתפלל או משתחווה
מתנשף כולך
ובחדר קטן, אתה עדיין רץ
אל תספר שהיתה מלחמה.
אל תספר, שהיתה מלחמה.