הילדה אבודה.
לא אכלה כבר שבוע.
לא מפסיקה למלמל לעצמה משפט שקלטה בשיעור צרפתית:
"je veux trouver le magie de la routine".
כשביקשו ממש יפה תירגמה אותו בצורה קצת עילגת ל:
"אני רוצה למצוא את הקסם שבשגרה".
אבל הניסוח הקלוקל רק הטריד אותה עוד יותר.
לפעמים בא לה לצרוח מכך שמחשבות ורגשות מרחפות לה בראש, מסרבות
למצוא את מקומן ומהתלות באנשים אחרים כמתיימרות להתאים לתבניות
של מילים. הן לעולם לא מתאימות.
קסם. קסם. קסם.
חוזרת היא על המילה שוב ושוב עד שהיא כמעט ומאבדת כל משמעות
הגיונית.
מלטפת אותה בלשונה, בחכה ובשפתיה. לוחשת אותה החוצה כמשב רוח
קליל ומצפה שהאוויר הקל יתעבה ויתפוס צורה ממשית.
מחסירה עוד ועוד שעות שינה והעיגולים השחורים סביב עיניה לא
נראים לה קסומים כלל.
והמחשבות והרגשות ממשיכות לצוף ולהתעופף אצלה בראש בקצב מוגבר,
מתנגשות אחת בשנייה בעוצמה מאיימת לעיתים, מותירות אותה חסרת
הבעה בעוד אנשים מדברים אליה. הריכוז ממנה והלאה. אך היא לא
מיואשת לחלוטין בידיעה שישנם האנשים שלעולם לא יוותרו עליה. הם
שם בשבילה ולא ילכו עד שתבקש. היא תבקש?
ממלאה זמן ריק ויצירתיות מבוזבזת בציור פיה על קיר, פניה
מוסתרות, מעיזה לקוות שאולי זו היא.
ועדיין משאירה מקום קטן לפתיעה מכך שיצרה יש מאין, יישות קטנה
משלה. הבריאה הקטנה שלה.
מדי פעם מצליחה להשיג לה קצת שקט נפשי כשחושבת על העתיד מעורפל
והיא מצליחה למקד אותו עוד טיפה. הבדל כמעט לא מורגש ועם זאת
כל כך ממשי שהיא מושיטה את ידה וכמעט ונוגעת בו. היא עוד
תשנה.
אך עדיין לא מסוגלת ללכת לבד. מחשבות מפחידות אותה. היא
מתמודדת עם כך בעזרת מכשיר סלולרי המשרת אותה ביצירת שיחות
צחיחות שרק מהוות חומת הגנה. חגורת בטיחות למחשבות המשתוללות.
המחשבות והרגשות נמצאות כבר בסחרור מטורף בתוך ראשה. אין לה
לאן לברוח.
אולי לספרים שמהווים בשבילה כרטיס כניסה למקומות צבעוניים, או
שמא כרטיס בריחה משיגרה מעיקה. אך היא מרוצה מהנפח שהם מעניקים
למחשבתה ולחייה. אוהבת לקרוא דברים שנותנים לנפש קצת רווח
להתעלות.
ועדיין מצרה כל כך על זה שלא יכולה לעזור לנפשות אחרות
להתעלות, ואם כן, אז התעלות מינימלית שאולי לא שווה את את הדיו
שמבוזבזת על כל התהליך. אולי יום אחד היא תצליח. היא עוד
תשנה.
מתקלחת על מנת לשטוף את כל זוהמת היומיום מעליה ומציצה במים
היורדים כדי לוודא שטיפת קסם לא נסחפה עמם.
איפה לעזאזל הקסם הזה?!
והמישהו שלה מנסה להסביר לה. להראות לה את הקסם. הוא מצביע על
נקודות בעיניים הזוהרות שלו והיא מביטה אחריו ומרגישה את
הריקנות ממלאת אותה כשהיא לא מבינה לאן הוא מסתכל או על מה.
מוותרת ומתמקדת בעיניו ומנסה לחוות דרכו את כל מה שהיא לא
מצליחה לחוות בעצמה.

אם דאגה בלבכם לגורל הילדה האבודה- הסירוה במהרה.
נפלה בידכם הזדמנות פז להצצה מהירה בעמוד האחרון.
היא כותבת סיפור על כיצד היא לא מצליחה למצוא את הקסם בשגרה,
אפילו מכניסה משפט שקלטה בשיעור צרפתית שמנסח את זה כל כך יפה
יותר. לא מפתיע. צרפתית היא שפה יפה.
היא כותבת בשצף לא עוצרת לרגע לוודא אם זה יעניין מישהו מלבד
המקלדת והמסך המרצד. ולאחר שהסערה שוקטת והרגיעה חוזרת לעיניה
היא קוראת את אשר כתבה ולא מנסה אפילו להסתיר את חיוך ההבנה
שעולה על פניה.