" תשאיר אותי בחוץ, אני לא רוצה להכנס" אמרתי לו.  העיניים שלו
הביטו בשלי והייתה את אותה תחושה מוכרת של געגוע באוויר. מי
היה משער לעצמו שאני יכולה להיות כזאת זונה. ככה להפקיר את
דניאל שהוא צריך אותי וללכת. ודווקא אל אותם האנשים שאני כל כך
מתעבת. אותם האנשים שניסו עלי פנטזיות חולניות לפני זמן כה
רב.ההרגשה הכללית מחוץ לדלת ביתו הייתה קרה. כל ניסיון להתחמק
מאותן עיניים ירוקות וחודרות לא עבד. היה שקט באוויר. דניאל
ניער את תלתליו השחורים ופתח את פיו. ברור שהוא רצה להגיב על
מה שאמרתי לו מספר ימים מוקדם יותר ולא היה לו אומץ. ברור שהוא
רצה שאני אגיב על זה. הוא פתח וסגר את פיו מספר פעמים עד שנראה
כמו דג זהב. דג עם תלתלים שחורים.אז אני דיברתי. סיפרתי לו מה
הרגשתי. כמה זה כאב לי. וכמה הוא פגע בי. דניאל לא החשיב את
העובדה שהוא הבריז  לי לפני שבועיים למשהו רציני. אני כידוע
שונאת שמבריזים לי. ועוד לפני טיול של שבוע. בערב הראשון של
הטיול לא יכלתי להתאפק ושאלתי מעינב את הפלאפון שלה. התקשרתי
אליו בשביל לברר למה הוא הבריז. הוא אמר שהוא נסע לתל אביב ולא
יכל להרים טלפון. ניתקתי לו בפרצוף. כזאת כמות של זעם לא חשתי
מאז שאבא שלי ימח שמו שכח להתקשר אלי ביום ההולדת שלי.
ובחנוכה. ובפורים. ובפסח. אין ביננו הרבה קשר.
בכל מקרה, לא יכולתי להוציא את הזעם שלי על הארון כמו שאני
בדרך כלל עושה, אז קראתי לחברות שלי בידיים. אמרתי לעצמי שזה
ירגיע אותי. אז הם הגיעו. חבורה של בחורים צעירים, יוצאי
צבא,ישנה באותו מחנה לילה כמונו. זיהיתי אותם מייד. המנהיג של
הקבוצה היה צעיר קצוץ שער בעל משקפיים. "רוני.." סיננתי ביני
לבין עצמי. חמשת האחרים שנעמדו במעגל סביבו היו ,לפי זיכרוני
הדל: גיא, אייל, רועי, שלום ואסי. הסיפור הזה התחיל כשהיתי ממש
צעירה , בת משהו כמו12.5 . ילדה קטנה שלרוע מזלה נראתה מבוגרת
בחמש שנים מגילה.הם היו בני 17.5 בערך. זה היה בקיץ, בברכה.
הלכתי למרוח קרם שיזוף אבל לא הספקתי להגיע לתיק שלי. הדבר
האחרון שראיתי לפני שעיני כוסו בבנדנה כחולה היה קוקו בלונדיני
לצד הלחי שלי. ואז הובלתי עיוורת בין שיחים וקוצים, הרגליים
שלי נחתכו ודיממו בזמן שנדחפתי בדרך לא נוחה שהובילה למגרש
מכוניות חצי שרופות. שם הוא התיר את הבנדנה מעיני. פלטתי צרחה
מבוהלת כשראיתי מה עומד לפני. סכין קופצת, 13 סנטימטר אורך,
מילמטר וחצי עובי. מחזיק הסכין היה נער גבוה  ומנומש עם פצעי
בגרות. העיניים שלו היו חומות עם אישון שחור קטנטן באמצע. הוא
הסתכל עלי מלמעלה למטה בזמן שהתנשפתי בבגד הים הרטוב שלי שהיה
מכוסה חלקית בעפר. " אייל!" נשמעה קריאה בקול צרוד ונמוך.
המנומש הסתובב." תניח את הסכין!" איל ציית ושמט את הסכין.
הבנדנה הכחולה נקשרה סביב עיני שנית.
הדבר הבא שראיתי לאחר הליכה קצרה בשביל מלא זכוכיות היה גג
מכונית ישנה. הריפוד היה קרוע ופשפשים טיילו להנאתם  על
המשענת. הבלונדיני ניצב כעת לפני. הוא היה נמוך, שער הבלונדיני
אסוף בקוקו הדוק לראשו ועיניו הכחולות-מימיות נחות עלי. הוא
נראה עייף. "רוני!" הוא צעק וניפנץ בידיו. נער גבוה , בעל
משקפיים וגשר על שיניו התקרב.
שערו היה מרוח בטונות של ג'ל שהסריח למרחקים. הוא כרע על ברכיו
והסתכל עלי." איך קוראים לך ילדה?" הוא שאל אותי והניח יד על
ירכי.
רק אז שמתי לב שאני קשורה למושב האחורי של הרכב ורגלי
מפושקות.
"גלי" שיקרתי במהירות. הוא הסתכל לי בעיניים וסטר לי במהירות.
"שקרנית קטנה". הוא אמר ולקח שאיפה ארוכה מהסיגריה שלו. "אני
אתן לך עוד הזדמנות"- הוא לחש וגחן קרוב אל אוזני-" מה השם
שלך?"
"שחר" -פלטתי במהירות. רוני נראה מרוצה. הוא התרחק מעט מדלת
האוטו הפתוחה ורמז לחברים שלו להתקרב.הוא הציג לי אותם. אייל
היה המנומש, גיא היה הבלונדיני, והיו שם גם את אסי ושלום,
תאומים זהים עם שער חום מחומצן  ועיניים שחורות.רוני היה כפי
הנראה המנהיג.
הוא חייך אלי חיוך צהוב שינים ואמר בקול מתוק מדבש, שונה מאד
מהנימה  הצרודה הרגילה שלו," עכשיו שחר מתוקה"(אני שונאת
כשקוראים לי מתוקה אבל בחרתי שלא להגיב)" יש לך שתי ברירות.
להכנע לכל התנאים שלנו, או להעלם בנסיבות מסתוריות.." הוא אמר
ואייל חייך חייוך מרושע בעודו מעביר את ידו על להב הסכין. לא
היו לי הרבה ברירות. נכנעתי.הם שיחררו אותי מהכבלים שהחזיקו
אותי קשורה למושב והקימו אותי על רגלי.  שלום העביר את ידו
במורד הגב שלי והוריד לאט לאט את החלק העליון של בגד הים שלי
בעוד שהם דחפו אותי לתוך חורבה. הם הורו לי לשבת על מזרון ישן
שהונח שם, מזרון מסריח  ומלא עובש. התיישבתי. בידו של שלומי
היה החלק העליון של בגד הים שלי. הוא שלף מצית ושרף אותו.
ישבתי שם, חשופת חזה ומצולקת נפשית בעוד שהם גחנו לעברי
והורידו ממני גם את החלק התחתון.אני מניחה שאסי היה במעמד
הנחות ביותר בחבורה מפני שהוא עלה עלי אחרון. על החלק הזה אני
מעדיפה שלא להרחיב בדיבור. אני רק אגיד שזה כאב. כאב כמו
מסמרים שנתקעים בתוך גופך.
לאחר המעשה הם נתנו לי מגבת מעופשת ושלחו אותי הביתה בליווי
אזהרה. אסור לי לספר על זה לאף אחד. הם יודעים איפה אני גרה.
אותם אנשים ישנו לידינו בטיול. לאותם אנשים שכפו את גופם עלי
אני נתתי את גופי ברצון באותו לילה של שיכרון. דניאל התקשה
לבלוע. אוויר הלילה נעשה קר יותר ויותר אבל הזעתי. שפתיו יצרו
את המילה ס-ו-ל-ח, בעוד ששפתי הגו את המילה זונה.