כרמית קולץ / בשבילים המוכרים |
לאבדו ולתעות בבלבול
להסתגר לפתע בבדידות
לבכות על האבדה ולחפש במהרה
את השיבה.
(מוזר) כל כך מעט נחוץ לנו לבכות
מעט לבד כואב, מעט ביחד מחניק
מעט מעט.
אלא שאנו ממשיכים להחזיר לעצמנו דברים
שנשכחו בזיכרון מתוק חמוץ
פותחים הדלתות לאנשים שקברנו
לאנשים שעזבו
ומחייכים להם לשלום.
"שלום לך עבר שלי",
נפרדים ומחזירים
דברים שמעולם
לא נשכחו, מחזירים את
מעוף הנפש, רצים הביתה
בשבילים המוכרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|