כרמית קולץ / גיליתי את השמש |
והתחלתי ממציאה את עצמי לאורה.
עם כל שביב אור התחממתי,
נשרפתי, קיבלתי השראה או הסתנוורתי
מכנותה. בעיקר הייתי נשכבת
על המדשאה ליד הבית מתחת לעץ הכי
עלוב מכולם ופשוט
עוצמת עיני
עד שהיו כבר דומעות.
הייתי כמו אוחזת בקרן אור ונשפכת
עם כל קרביי על
הפיסה הלבנה ועליה נותרה
כל אומללותי.
אני נותרתי ריקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|