זוהי סופה של דרך חיים ארוכה,
במחברת זו מסתיים הכל, נגמר!
אני עומד פה בין חושך לאור,
בין טוב לרע,
בין יפה למכוער,
יותר מדי צמתים,
יותר מדי פיתולים,
ושום דבר לא יכול להיות כמו שצריך...
שום דבר לא מסתיים יפה.

עכשיו זאת הסיבה שאני רושם לכם את זה,
שלא תכעסו,
שתבינו באיזה מצב הייתי.
אני אוהב את כולכם,
אני אתגעגע מאוד.
אבל אני סובל,
אני מפוחד,
אני לבד,
לא משנה עד כמה תהיו שם,
בסוף אני תמיד ישאר לבד.

בתוך תוכי,
הלב פועם חזק,
הוא צריך עזרה,
אבל אין מי...
אז אולי זה יהיה עכשיו,
ואולי לא!
לצעוק זה לא יעזור,עזרה אין מי שייתן,
אפילו אני לא יודע מה אני,
מי אני...
ומה אני עושה פה!

הרגשות מתבלבלים,
המחשבות מתבלגנות,
והמוח מפסיק לעבוד,
בדרך-כלל זה מה שהרגשתי.
הייתי אני ולא אני,
בוכה, צוחק, עצוב, שמח
הייתי הכל בו זמנית,
וזה היה קשה!

קשה היה לחיות ככה,
הפעם אני לא אצליח לעמוד.
להסביר את זה בכתיבה זה גם יהיה קשה,
אז פה בעצם אני מתחיל את הסוף שלי,
ברגע שמחברת זו תסתיים אני כבר לא אהיה פה!
זה הזמן ללכת מפה, זה הזמן שלא להתעורר לעולם...
לא לבקש עזרה שצריך, או חברים כשצריך
לא רוצה ממכם כלום, שום דבר. אפס!