נכון מה שאומרים, רחוק מהעין רחוק מהלב.
בהתחלה מתגעגע מאוד,
לא יכול להפסיק לחשוב, לדמיין.

אבל לאט לאט, שהזמן עובר,
כבר פחות אומר מתגעגע,
מתעסק בשלי.

כל כך מפחד לאבד אותה,
אבל אם תמשיך כך היא תאבד אותי.

איך היא לא מבינה,
רחוק מהעין רחוק מהלב.

משכנע עצמי, עדיף מעט מאשר לא כלום.
אבל יודע, עמוק בפנים,
זה יקרה, שוב אני אהרוס הכל.

כשהעין רואה, כל החששות נעלמים,
רק אני והיא, מסתכלים אחד על השניה,
קפואים בזמן.
חום גופה מתערבב עם חום גופי,
נשימתה הופכת לנשימתי, טובע בעיניה.

רוצה שלא תלך, שתישאר איתי,
מחזיק אותה חזק, כה חזק, צמוד לגופי.

אני יודע שלה יותר קשה.
אני פה, מבלה.
אבל אותי זה לא מנחם,
אף פעם לא מצאתי נחמה בצרותיהם של אחרים.

קשה לי כך. מקווה שאצליח להתעלות מעל
ההרגשה הזו של רחוק מהעין רחוק מהלב.

כל כך לא רוצה לאבד אותה.