אהבה בת זונה ,
איך הרשתי לעצמי.
הכאבים המטורפים האלה בלב הגוסס .
עדיין אוהב אותה,
עדיין חולם אותה,
עדיין,
בריחה ,
בריחה,
כל הצעקות האלה,
התרנגולות השחוטות בראש שלי,
הרעש המתמיד,
קול של תרנגולת לפני שחיטה,
והמראות:
מראות של דם,
וריח,
ריח נוראי של מוות
של דם בכל מקום.

מותר להיות הזוי,
מותר לפחד,
אסור לאבד תקווה,
תקווה היא האופיום להמונים.

המון מילים בלי משמעות נכתבות פה עכשיו, זה בעיקר כי קשה לי,
קשה לי להגיד את זה בקול רם כי,
אני אוהב אותך עדיין.
אפילו שזה נגמר לתמיד,
אפילו שאני יודע שלא היה לזה סיכוי מההתחלה.

לפעמים השכל לא מתפקד,
בעיקר שזקוקים,
שזקוקים לאהבה, לחיבוק, למילה טובה.
לא היינו מוכנים לזה יקירתי,
לא היינו מוכנים לאהבה כזאת,
ובכל זאת כל כך רע לי.
כל רגע אני חושב עליך, חולם עליך, מריח אותך,
וזה מוזר כי זה אפילו לא התחיל וזה מיד נגמר.
אסף אומר שאני צריך אהבה חדשה, אסף אדם חכם אבל ,
אין לי כוחות לזה עכשיו, אין לי כוחות להבין מה קרה בכלל, והאם
היתה שם בכלל אהבה, או שהתאהבתי בדמות שיצרתי.
אין לי שום דבר נגדך,
ההיפך.
אני לא אשנא אותך,
או אשכח אותך,
אני הולך כדי להציל את עצמי,
את השאריות שנשארו ממני,
את המעט שנשאר.
אל תאהבי אותי את לא חייבת .
אל תשנאי אותי שנאה תכאיב רק לך.
אולי תוכלי לשכוח אותי .
לא רוצה להופיע לך בחלומות ,
לא רוצה לרדוף אותך,
אני יודע שאין לי את העוצמות לזה,
אני יודע שאני לא כזה חזק.
הלוואי והייתי,
הלוואי והייתי יותר חזק.

המון מילים ואני לא אומר כלום בעצם.
זה יותר כמו שרות מסוים לעצמי.
להבין שאני אמור לתת לך ללכת ,
לתת לך לפרוח,
כמו בשיר הזה שאז שלחת לי.

אני כנראה אהיה רחוק עכשיו,
רחוק כמו הירח.
אני יודע שיום אחד עוד נדבר.
אני יודע שיום אחד שנינו נבין.
אני מקווה שלא נשנא,
כי אין סיבה כזאת,
פשוט אין סיבה.